חפציבה בוחבוט-ספירט
בין מכונות, רכבים וקווי ייצור מסתתר הסיפור האמיתי של הצפון. לא רק סיפור של עסקים, אלא של אנשים שבחרו להישאר. בזמן שחלק מהתושבים עזבו, הם המשיכו לפתוח את שערי המפעל והמוסך בכל בוקר, להעסיק עובדים, לשרת לקוחות ולהאמין שגם באזור גבול אפשר לבנות עתיד
בתקופה שבה רבים שואלים מהו עתידו של הגליל, יש מי שבוחרים להמשיך לבנות, ליצור ולהאמין דווקא כאן. בין סיפורי ההצלחה, האתגרים וההתמודדות עם מציאות מורכבת, עלה מסר אחד ברור: הצלחה אינה תלויה במקום שבו נולדת, אלא בנכונות שלך להמשיך לבנות גם כשקשה אחד מאותם סיפורים הוא סיפורו של יאיר זכאי, איש עסקים גלילי ובעל חברת קאר סנטר בקריית שמונה. את דרכו החל בשנת 1999 בחנות קטנה לאביזרי רכב, שהפכה עם השנים לעסק מוכר ומצליח המעניק שירות לתושבי האזור: “התחלנו בקטן, כמו הרבה עסקים בצפון”, הוא מספר. “לאט לאט גדלנו והתפתחנו. בדרך עברנו תקופות טובות יותר ופחות, משברים כלכליים, מצבים ביטחוניים ואת כל האתגרים שמגיעים עם ניהול עסק בעיר קצה”. למרות המציאות המורכבת, זכאי מעולם לא שקל לעזוב את קריית שמונה: “קריית שמונה היא הבית שלי. אין לי מקום אחר להיות בו. לא משנה איפה אהיה בארץ, הבית תמיד יהיה כאן. גם בתקופות הכי מורכבות לא הייתה לנו מחשבה לעזוב את הגליל. תמיד אמרנו שזה המקום שלנו ופה אנחנו נשארים”. הדרך להצלחה לא הייתה פשוטה. זכאי מספר בגילוי לב כי לא השלים עשר שנות לימוד, אך מעולם לא ויתר על הרצון ללמוד ולהתפתח: “אני לא סיימתי אפילו עשר שנות לימוד ובכל זאת הצלחתי לבנות עסק. זה לא אומר שלימודים לא חשובים, להפך. אני תמיד אומר לצעירים ללמוד, כי לימודים יכולים לקצר דרך ולחסוך טעויות. אני שילמתי מחירים על חוסר ידע. למדתי תוך כדי תנועה, ישבתי לילות שלמים כדי להבין דברים, ולפעמים גם שילמתי על זה בהפסדים. אם הייתי לומד יותר, כנראה שהייתי עושה חלק מהדברים בצורה טובה יותר”. לצד החשיבות שהוא מייחס ללימודים, זכאי מאמין שהגורם המשמעותי ביותר הוא כוח הרצון: “מי שבאמת רוצה להתקדם ולהצליח יכול לעשות את זה. זה נכון בלימודים וזה נכון בעסקים. בסוף הכול מתחיל בהתמדה, בעבודה קשה ובאמונה בדרך”.
כשהשיחה עוברת לגליל, כבר לא מדובר רק בעסקים. ״אנשים שואלים למה להישאר כאן. יש פה אתגרים, אבל יש כאן גם דברים שאין בשום מקום אחר. יש קהילה, יש אנשים חמים שתומכים אחד בשני, יש טבע, מרחבים ותחושת שייכות. במרכז יש מרוץ בלתי פוסק. כאן יש גם מקום לנשום”. לדבריו, הבחירה לחיות ולעבוד בגליל נושאת עמה גם משמעות ערכית. ״מי שחי כאן לא רק בונה את החיים שלו. הוא גם שומר על הגליל, על הצפון ועל הגבולות של מדינת ישראל. יש בזה משמעות גדולה. למרות כל הקשיים שעברנו ועוברים, זה רק מחשל אותנו ומחזק אותנו”. לסיום ביקש זכאי להשאיר מסר אחד: “קריית שמונה היא הלב, הרגש והנשמה שלנו. אנחנו לא רק רוצים להצליח כאן, אנחנו רוצים להמשיך לבנות כאן. אני מאחל לכל אחד ואחת להאמין בעצמם, לעבוד קשה ולהצליח בדרך שלהם”. אם יאיר זכאי מייצג את סיפורו של יזם שבנה את דרכו בעשר אצבעות, הרי שסיפורה של משפחת זריהן מציג זווית נוספת של יזמות גלילית . סיפור על חלום שנדחה אך מעולם לא נזנח, על התמדה לאורך עשרות שנים, על אהבת מקצוע שעוברת מאב לבן ועל הבחירה לחזור הביתה דווקא כשכולם שואלים אם עדיין יש עתיד בגליל.
את החברה הקים יעקב זריהן לפני כעשרים ואחת שנים, אך למעשה הסיפור התחיל הרבה קודם לכן. עוד בצעירותו עבד בתחום ריתוכי האלומיניום במפעלי הנדסה בקריית שמונה. זה היה המקצוע שאהב, התחום שבו ראה את עתידו, והחלום שהחזיק בליבו במשך שנים. אלא שהחיים הובילו אותו למסלול אחר, לאחר שינויים ארגוניים במקום עבודתו בחר לעזוב, ובאותה תקופה ניסה להקים עסק עצמאי בתחום. מחסור במימון ומשאבים לא אפשר לו להגשים את החזון, והוא נאלץ להניח את החלום בצד. במשך כמעט עשרים שנה עסק בשיווק גלידות, גידל משפחה, עבד קשה והתפרנס בכבוד, אבל בפנים תמיד נשאר אותו חלום ישן: “בשלב מסוים אבא הבין שאם לא יעשה את זה עכשיו, הוא כנראה כבר לא יעשה את זה לעולם”, מספר בנו מוטי. בגיל חמישים, גיל שבו רבים מתחילים לחשוב על האטה, הוא בחר דווקא להתחיל מחדש. הוא חזר לתחום שאהב, החל לעסוק בריתוכים ובשיפוץ מנועים, למד מחדש את השוק והקשיב לצרכים שעלו מהשטח. כשהבין מה חסר באזור קריית שמונה, קיבל החלטה אמיצה נוספת, רכש מחרטה והחל לפתח את העסק. ״השאר כבר היסטוריה”, מחייך מוטי. גם היום, יותר משני עשורים לאחר הקמת החברה, יעקב אינו יושב בצד ומתבונן. הוא ממשיך להגיע מדי יום למפעל, לעסוק בריתוכים ולנהל את תחום החריטה הקונבנציונלית.
עבור בני המשפחה והעובדים, הוא לא רק המייסד אלא גם הלב המקצועי של המקום, אדם שהאהבה שלו למקצוע ניכרת בכל פרט ובכל פרויקט שיוצא משערי המפעל. אל העסק הצטרף בהמשך הבן אושרי, זמן קצר לאחר שירותו הצבאי. מי שעבד לצידו מספר שהיה ברור מההתחלה שהוא ירש מאביו לא רק את האהבה למקצוע, אלא גם את הכישרון. בין רעשי המכונות, ניצוצות הריתוך וריח הברזל, נבנה חיבור בין־דורי מיוחד. האב שהגשים חלום בגיל חמישים והבן שהמשיך לפתח אותו בידיים מקצועיות, במסירות ובאהבה גדולה לעשייה. אושרי הביא איתו יכולת טכנית גבוהה במיוחד, ובעיקר את אותו כישרון טבעי לעבודה עם מתכת וריתוך שאפיין את אביו לאורך השנים. אושרי, המשמש כיום כמנהל הייצור בחברה, למד הנדסאי מכונות והביא עמו ידע מקצועי שהרחיב את יכולות הייצור של המפעל. תחת ניהולו התפתח משמעותית תחום ה־CNC בחברה, והוא ממשיך להוביל את תהליכי הייצור והחדשנות במפעל. במובנים רבים, הוא ממשיך את הדרך שהחלה עוד במפעלי ההנדסה של קריית שמונה לפני עשרות שנים.
לצד אושרי נמצא גם האח מוטי זריהן, מנכ”ל החברה. בניגוד לאביו ולאחיו, מסלול חייו לקח אותו הרחק מהגליל. כבר בגיל ארבע־עשרה עזב לפנימייה צבאית: ״הפנימיה הצבאית לפיקוד שליד בית הספר הראלי העברי בחיפה" ובהמשך בנה קריירה ניהולית ארוכה במרכז הארץ. לאורך השנים צבר ניסיון ניהולי משמעותי, הוביל תהליכים בארגונים שונים ואף חי תקופה בניו יורק במסגרת רילוקיישן. לכאורה, כל הסיבות היו להישאר שם, אבל משהו בגליל מעולם לא עזב אותו: “קריית שמונה תמיד הייתה עבורי הרבה יותר ממקום מגורים”, הוא מספר. “מהזיכרון שלי זה היה כמו כפר גדול שבו כולם מכירים את כולם. חום אנושי, אהבת חינם וקהילה. זה משהו שנשאר איתך לכל החיים”. אחרי כמעט שלושים שנה מחוץ לצפון, הוא קיבל החלטה לחזור. לא רק לעסק המשפחתי, אלא גם לשורשים, לקהילה ולמקום שבו גדל, הגליל: “מעבר לכל מה שיש כאן, אין כמו הגליל לגדל בו ילדים. יש כאן שילוב נדיר בין עבודה, משפחה ואיכות חיים. משהו תמיד משך אותי בחזרה למקום הזה. האתגר הגדול ביותר הוא לייצר ודאות בתוך אי־ודאות”. לצד גיוסי המילואים, נאלצה החברה להתמודד גם עם עזיבת עובדים בעקבות הפינוי, קליטת עובדים זמניים, הכשרות מקצועיות תחת לחץ ומציאות שבה אזעקות, טי
לים והתרעות עוצרות את העבודה שוב ושוב: “אתה עובד, עוצר, רץ למרחב מוגן, חוזר ומתחיל מחדש”. לצד ניהול החברה, מוטי מוביל חזון ברור לעתיד. מבחינתו, הסיפור של המפעל הוא גם סיפור על עתידו של הצפון. ״התעשייה היום היא הרבה יותר ממה שאנשים חושבים. היא חדשנות, מקצועיות, יצירתיות ויכולת לבנות דברים אמיתיים. צריך לגרום לצעירים להבין שתעשייה היא לא רק עבודה פיזית. יש כאן מקצוע שאפשר ללמוד, להתפתח בו ולבנות באמצעותו קריירה”. עוד מוסיף, כי ההצלחה של העסק אינה המטרה היחידה. “המטרה שלנו הייתה ונשארה אותה מטרה”, הוא אומר. “לייצר עוד מקומות תעסוקה באצבע הגליל ובקריית שמונה בפרט. אנחנו רוצים לראות עוד משפחות נשארות כאן, עוד צעירים בוחרים לבנות כאן חיים וקריירה, ועוד הזדמנויות שנוצרות מתוך התעשייה המקומית”. כשנשאלו מהו המסר שהיו רוצים להעביר לדור הבא, הם חזרו דווקא למשפט פשוט שלמדו מהאב יעקב: ״אם יש לך רעיון, תעשה אותו. אל תפחד”. אב שהעז להגשים חלום בגיל חמישים, בן שהמשיך את דרכו והלך בעקבות הכישרון והאהבה למקצוע, ואח שחזר הביתה אחרי שנים של קריירה וניסיון ניהולי כדי להוביל את העסק המשפחתי קדימה. סיפור על משפחה, על התמדה, על שורשים ועל האמונה שגם בגליל, למרות הכול, עדיין אפשר לבנות עתיד.
