איילת שר שלום החליטה לשלב את האהבה שלה לחקלאות ומדע, ובחמש שנים האחרונות היא משמשת כטכנאית מחקר במו”פ. “ההנאה הכי גדולה שלי היא להיות קרובה לעצים ולחקלאים”, היא אומרת בגאווה ומצהירה שבעוד 20 שנה מהיום, היא עדיין תעסוק בחקלאות ותעזור לחזק את התחום בצפון. השראה ירוקה.

 

 

איילת שר שלום (36) מתגוררת בקצרין, אך גדלה באלוני הבשן שברמת הגולן. “גדלתי במושב שיתופי, סוג של קיבוץ, ובתור ילדה עבדתי במטעים של המושב בחופשים. פשוט התאהבתי בתחום החקלאות”, היא מספרת. “זהו תחום שיש בו רוב גברי, אבל יש הרבה יותר נשים שעוסקות בו ממה שחושבים”, היא מוסיפה.

 

 

לאחר שהבינה שזה התחום בו היא רוצה לעסוק, למדה איילת בפקולטה לחקלאות ברחובות, שלוחת האוניברסיטה העברית בירושלים. בסיום לימודיה, היה ברור לה שהיא חוזרת לצפון. “אני מאוד מחוברת לצפון. לנופים, לאנשים, לחקלאות. הגולן הוא הבית שלי והיה ברור לי שאשוב אליו. כשחזרתי, חיפשתי עבודה שתשלב את הידע שלי עם עבודה בשטח. לא רציתי לעבוד במעבדה או במשרד, ואז הגעתי למו”פ”.

 

 

איילת משמשת במו”פ (מחקר ופיתוח) כטכנאית מחקר בחמש שנים האחרונות. במו”פ צפון שופעים מחמאות על תפקודה. “תפקידה של איילת מהווה חוליה משמעותית בחיבור המחקר אל השטח ודורש מידה רבה של אחריות, ולא פעם גם שעות ארוכות מאוד. איילת עומדת בכל אלה באופן מרשים ומקצועי ומוכיחה שוב ושוב שאפשר לסמוך עליה בעיניים עצומות. היא תורמת יצירתיות ורעיונות טובים, שהפכו אותה לשותפה בדיונים מקצועיים בעלי חשיבות והשפעה, והכל בחיוך תמידי ובנועם הליכות. אין ספק שזכינו בעובדת מסורה, אכפתית וחברית.”

 

 

איילת מספרת כי העבודה שלה היא במו”פ יישומי, כלומר, העבודה נעשית בחוץ מול החקלאים. “כל הניסויים נעשים בשטח ולא במעבדה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם חקלאים מהגולן והגליל, ולפעמים אנחנו עושים להם כאב ראש לא קטן (צוחקת), אבל מו”פ, כגוף, מטרתו לתת מענה לחקלאים, לפתור בעיות שצצות בשטח ולייעל את עבודתם. בסך הכול, כל העבודה שלנו היא למען החקלאים ולכן הם שמחים לשתף פעולה ולתת לנו לבצע ניסויים אצלם בשטח. זו בדיוק הסיבה שהתאהבתי בתחום”.

 

 

במסגרת תפקידה כטכנאית מחקר במטעי הנשירים בגליל ובגולן, איילת לוקחת חלק במגוון מחקרים שנועדו לשפר ולדייק את החקלאות באזור. בין מחקרים אלו, מתקיים במו”פ צפון מחקר “שעון מעורר” לעצים, חומר שיעורר את העצים משנת החורף ויחליף את הריסוס. “העצים למעשה ‘ישנים’ בחורף ומתעוררים לקראת האביב. בישראל, רוב העצים זקוקים לעזרה בשביל להתעורר ולכן מרססים אותם בחומר מעיר. אותו חומר עומד לצאת מהתקן על ידי משרד הבריאות, מאחר והוא לא בריא לסביבה, ואנו מחפשים חומר שיחליף את הריסוס”, היא מסבירה.

 

 

איילת אומרת כי ההנאה הכי גדולה שלה היא להיות קרובה לעצים ולחקלאות ולכן היא רואה את עצמה נשארת בתחום עוד שנים רבות. “העבודה במו”פ צפון מאפשרת לי לעשות בדיוק את מה שאני אוהבת. אני שמחה להיות חלק מארגון שמייצג את הערכים שאני מחוברת אליהם, אך יותר כאשר העבודה הינה בחברת אנשים איכותיים המדברים בגובה העיניים, ללא דיסטנס ואגו”.