גאווה מקומית: ליבי סינגר משאר ישוב זכתה במקום הראשון בתחרות “הגשר לסינית” הארצית ונבחרה לייצג את ישראל בתחרות העולמית, שתתקיים הקיץ בסין. היא בכלל נולדה בארצות הברית ועלתה עם הוריה בגיל צעיר לשבי ציון שבגליל המערבי. בתור דוברת שתי שפות, ללמוד סינית היתה משימה פשוטה. בתחרות הארצית נשאה ליבי במשך ארבע דקות נאום מרגש בסינית (!) ולאחר מכן רקדה ריקוד סיני מסורתי בחליפה של תוכי… אבל ליבי נהנת מכל רגע ומצפה כבר לתחרות העולמית. שיחה משעשעת עם בחורה שלוקחת את החיים בקלות כמו מיליארד סינים שאינם טועים.

 

שירי פריאנט

 

ליבי סינגר היא סטודנטית שנה ב’ במכללה האקדמית תל חי, בחוג ללימודי מזרח אסיה. לאחר שזכתה במקום הראשון בתחרות הארצית, היא תייצג את ישראל בתחרות ה-16 של “הגשר לסינית” העולמית. ביולי היא תארוז את פקלאותיה ותטוס למדינה שהיא הרבה יותר מאלי אקספרס.

 

בתחרות הארצית התמודדה ליבי מול סטודנטים ללימודי מזרח אסיה מארבע אוניברסיטאות בארץ, כולל מכללת תל חי, אשר אירחה את התחרות השנה במשכנה. את הפרס למקום הראשון קיבלה ליבי מהקונסול הסיני, מר צאי וו-מינג, ונשיא המכללה האקדמית תל חי, פרופ’ יוסי מקורי. בתחרות נכחו נציגים רשמיים של שגרירות סין בישראל, עיתונאים סינים ומקומיים ואורחים נכבדים נוספים.

 

אז כיצד יכולה אישה בת 26, עם אנרגיות של נערה בת 16, לנאום במשך 4 דקות נאום מנצח בסינית? ליבי מנסה להסביר. “ללמוד סינית זה הדבר הכי מאתגר שעשיתי, אבל, ללא ספק, הכי מהנה ומתגמל. הלימודים דרשו ממני המון השקעה, אבל מאז ומתמיד אני דו-לשונית, כך שלימוד שפות זה דבר שבא לי בקלות”, היא אומרת.

 

רקדה ברחובות סין

 

לחוג ללימודי מזרח אסיה הגיעה ליבי לגמרי בטעות. “נרשמתי לחוג מדעי התזונה, כי חשבתי שזה החוג שהכי מתאים לי. במהלך הלימודים, משהו הרגיש לי לא נכון. יום אחד פגשתי חבר, שבדיוק חזר מטיול המשולב עם לימודים במשך חודש וחצי בסין. ממש התלהבתי. הוא אמר לי שזה אפשרי דרך המכללה שלי. בוקר למחרת כבר עברתי לחוג ללימודי מזרח אסיה וזו ההחלטה הכי טובה שקיבלתי”.

 

ליבי מסבירה שעוד טרם לימודיה, היא נחשפה לסין ולמדינות המזרח, והתפעלה במיוחד מסין, מהתרבות המקומית ומהאתגר שיש בשפה המסובכת. “טיילתי הרבה במזרח אסיה והאיזור תמיד קסם לי. בנוסף, אח שלי למד לתואר שני בסין ונסענו כל המשפחה לבקר אותו. יש לי אהבה גדולה לשפות ואני מאמינה שהדרך הכי טובה להיות מחוברת לתרבות מסויימת היא להכיר את השפה המדוברת. כשביקרתי את אחי, עוד לא ידעתי מילה בסינית. בקיץ אחזור עם קצת יותר ידע וניסיון, והחוויה תהיה הרבה יותר עוצמתית”.

 

ליבי נולדה בארצות הברית וכשהייתה תינוקת עלתה משפחתה לארץ והתמקמה בשבי ציון שבגליל המערבי. הוריה דיברו רק אנגלית בבית, עד היום למעשה, וליבי מוקירה תודה על כך. את חוש ההומור השובב שלה, שבולט במהלך כל שיחתנו באמצעות צחוקים אמיתיים ומתיחות ילדותיות, ליבי כנראה ירשה מאמה. “המשפחה שלי אוהבת לעשות שמח, אמא שלי לא מתביישת מכלום. כשביקרנו את אחי בסין, נכנסנו לפארק בו המבוגרים עושים פעילות ספורטיבית שונה בכל יום. זה יכול להיות אומנויות הלחימה או אירובי. באותה יום הם רקדו בזוגות, ואני ואמא החלטנו להצטרף לחגיגה. כל אחת תפסה בן או בת זוג והתחלנו לרקוד איתם. באיזשהו שלב אמא שלי החליטה שמתחשק לה ללמד אותם גם. מצאנו את עצמנו מול 40 סינים, מלמדות אותם לשיר שיר באנגלית, שאמא שרה לי כשהייתי ילדה, והם חזרו אחרינו, עם כל תנועות הידיים, המילים והכל. זה היה קטע נדיר”.

 

“הקצב בגליל דומה למזרח”

 

כשאני שומעת את המילה סין אני חושבת ישר על אלי אקספרס וקניות בסין, אבל סין היא מדינה עם מורשת רציפה בת אלפי שנים. “כל ההיסטוריה שלמדנו בבית הספר הייתה מנקודת מבט ישראלית”, אומרת ליבי. “למדנו מעט גם על חלק מהתרבות המערבית, אבל שום דבר על אסיה. בכל הסיפורים על מלחמת העולם השנייה בבית הספר, בקושי מזכירים את המעורבות של אסיה במלחמה, וחבל. סין לחמה וספגה פציעות והרוגים רבים. אני חושבת שחובה להכניס את לימודי אסיה לתוכנית בית הספר. ללמד את הגינונים והנימוסים, ההרגלים והאהבות. יש המון חוכמה במזרח וחבל שאנחנו מתמקדים רק בצד שלנו”.

 

החיבור שלה למזרח הוא כנראה מה שמשך אותה למכללת תל חי. רוב הסטודנטים מגיעים ללמוד במכללה הצפונית לאחר טיול במזרח, בעיקר בהודו, על מנת להמשיך ליהנות מהאווירה הכפרית והפסטורלית שהגליל מציע. “אומנם גדלתי בגליל, אבל זה גליל אחר, קצת פחות מתקדם. הקצב באיזור שלנו הכי דומה למזרח. הבילויים כאן פחות מסתכמים בכסף, יותר בדברים פשוטים. טיול בטבע, ישיבה על גדות הנחל, צעירים שרים ומנגנים מול הנוף או סתם יושבים בפינה יפה. האווירה כאן הרבה יותר אינטימית ומרגיעה.”

 

גם במכללה נהנית ליבי מאווירה אינטימית ותומכת. היא לומדת את השפה הסינית 6 שעות בשבוע, ובשנה השלישית תלמד גם יפנית. “בחוג אנו לומדים סינית, לומדים על החברה הסינית, ההיסטוריה של סין העתיקה וסין המודרנית, לומדים על הדת והתרבות של מזרח אסיה, בדגש על סין, יפן וטאיוון. זה חוג מאוד מעניין”, אומרת ליבי בהתפעלות.

 

גם לתחרות הגיעה ליבי ממש במקרה, ונראה שהכל אצלה בחיים מגיע ללא שום כוונה, אלא באופן טבעי. “כבר היו שלושה נציגים משנה ג’ במכללה, כך שלא היה מקום למתמודד נוסף. אבל לפתע התפנה מקום ואז המרצה שלנו הציעה לנו להגיש מועמדות”. ליבי ייצגה את מכללת תל חי עם עוד שני מתחרים בתחרות הארצית שהתקיימה במגרש הביתי שלה.

 

מה הצגת בתחרות הארצית?

 

“בתחרות  סיפרתי על סיפור האהבה שלי עם שפות, בייחוד עם השפה הסינית שנדלקתי עליה כבר בגיל מאוד צעיר, אך לא האמנתי שיום אחד באמת אלמד ואצליח איכשהו לתקשר בה! שלא נאמר להעביר באמצעותה נאום מול קהל. בנוסף, התבקשנו לענות על שתי שאלות טריוויה ממאגר של 60 שאלות. החלק האהוב עליי היה קטע אמנותי שמשקף את התרבות הסינית. רקדתי ריקוד שהוא מאוד פופולרי בסין, בסדר גודל של המקרנה, ולבשתי חליפה של תוכי… הבנתי שאין מנוס מהתחפושת בשביל לבצע את הריקוד כמו שצריך, וזה היה מצחיק. מטרתי העיקרית הייתה לגרום לאנשים לקום, לרקוד, לחייך, ואפשר לומר שבזאת הצלחתי לא רע. חבריי לחוג וצוות המורים מאוד עזרו והשקיעו בתחרות, ואכן היה אירוע מוצלח, מושקע ושמח, עם אנרגיות חיוביות מאוד. היה מאוד כיף להתכונן יחד לתחרות, להתחבר לתרבות הסינית ולהשתמש בשפה ברמה היומיומית. אני שמחה שהבאתי את עצמי לבמה, שהקטע האומנותי שלי היה הכי ‘אני’ שיש, ושנהנתי מכל רגע”.

 

התרגשת?

 

“מאוד. לא הרגשתי לחוצה במיוחד, פשוט התכוננתי המון לקראת התחרות, הרגשתי מחוברת מאוד לנאום שלי ולקחתי את התחרות בצורה מאוד חיובית וקלילה. לא ציפיתי לזכות בכלל, פשוט הגעתי בשביל הכיף. החברים והמשפחה שלי עודדו אותי בקהל וזה היה מאוד מרגש. הגעתי שלמה עם עצמי ודווקא הביצועים שלי היו טובים יותר ברגע האמת מאשר בחזרות. לא חשבתי יותר מדי על הזכייה, כך שבסופו של דבר הופתעתי לטובה”.

 

תופיע בטלוויזיה מול מיליוני צופים

 

התחרות העולמית תתקיים בסין ביולי הקרוב, שם תבלה ליבי במסע גיבוש עם שאר המתמודדים במשך חודש ימים. לצידה יתחרו סטודנטים מ-30 מדינות שונות מכל קצוות העולם, כשביניהן: ערב הסעודית, פילנד, ניו זילנד, אקוואדור וטוניס.

 

התחרות העולמית תערך במתכונת התחרות הארצית ותכלול שלושה חלקים:  בחלק הראשון המתחרים יישאו נאום בשפה הסינית בנושא “חלומות מאירים את העתיד”, בחלק השני יערך חידון על השפה, התרבות וההיסטוריה של סין, ובחלק השלישי יציגו המתחרים הופעות אמנותיות.

 

נשיא המכללה, פרופ’ יוסי מקורי אומר כי: “התחרות ‘הגשר לסינית’ הינה חגיגה של השפה והתרבות המרתקות של סין ומיצג ההשגים המרשימים של תלמידי החוגים ללימודי אסיה בישראל.  זו גאווה גדולה עבורנו, שהזוכה במקום הראשון היא סטודנטית מהמכללה האקדמית תל-חי”.

ד”ר סופיה כץ, המרצה של ליבי בחוג ללימודי מזרח אסיה, מצטרפת לברכות ומסבירה מדוע לליבי יש סיכוי טוב לנצח: “ליבי היא סטודנטית מצויינת שמסוגלת להתמודד עם אתגרים לימודיים משמעותיים. היא לקחה את התחרות ברצינות מירבית והשקיעה רבות בהכנה לנאום שלה, בקטע האמנותי ובמצגות שליוו את ההופעה. החשוב ביותר בעיניי הוא שליבי השכילה לבטא על הבמה את אישיותה. היא דיברה על דברים שהיו חשובים לליבה, ברצינות, אך גם בהומור, וקהל הצופים והשופטים פשוט נשבה אחריה. הקטע האמנותי שלה הביא שמחה אמיתית לקהל. אנשים קמו ממקומותיהם, רקדו ושרו ביחד עם ליבי. באולם הייתה הרגשה של התלהבות וחגיגה, המתח של התחרות התפוגג, והצופים נהנו מהחוויה. רבים מהמתמודדים בתחרות דיברו סינית מעולה, אך כדי לזכות היה נדרש ‘ערך מוסף’. הנוכחות של ליבי על הבמה, היכולת שלה להתרכז ולנאום ללא טעויות, ויחד עם זאת להיות טבעית, קלילה ומצחיקה, זה מה שלדעתי הביא לליבי את הניצחון. אני מקווה שהתכונות האלה, ביחד עם ההשקעה בלימודים, יעזרו לליבי גם בתחרות העולמית בסין”.

 

ליבי, איך את מתכוננת לתחרות?          

 

“אני כל כולי בתחרות. התחרות תשודר בטלוויזיה הסינית וכנראה יצפו בה כמה מיליוני אנשים, כך שזה מאוד מרגש. אני מכינה נאום קצר של 90 שניות ומתחילה לעבוד על קטע אומנותי, אותו אציג מול הקהל והשופטים. בנוסף, אני צריכה להתכונן ל-200 שאלות טריוויה בסינית וזה לא קל בכלל. התחרות שינתה לי את התוכניות לקיץ הקרוב, אני מפסידה הרבה מבחנים, אבל זו חוויה של פעם בחיים ואני מתכוונת לנצל כל רגע בצורה הטובה ביותר”.