תקציבם העיקרי של המו”פים (מחקר ופיתוח) החקלאיים, היישומיים, מבוסס על תקציב מהקרן הקיימת לישראל (קק”ל) ותמיכת תקציב ממשלתי, באמצעות משרד החקלאות. כיום עקב מצב בו אין ממשלה מתפקדת, אין שר חקלאות ותקציב המדינה תקוע, וכל עוד לא עבר תקציב המדינה נותרו המו”פים ללא תקצוב להמשך הפעילות המחקרית והעברת משכורות לחוקרים והעובדים.
צילום: מו״פ צפון.
מנהלי המו”פים (מחקר ופיתוח) האזוריים, נפגשו למפגש חירום עם נשיא התאחדות האיכרים דובי אמיתי, ודנו אתו על המשבר התקציבי אליו נקלעו, עקב המצב הפוליטי בישראל, בכהונה של ממשלת מעבר וללא אישור לתקציב המדינה ועם הקיצוץ בתקציב התמיכות של קק”ל.
דובי אמיתי נשיא התאחדות האיכרים אומר: “באזורי הפריפריה קיימים שמונה מו”פים חקלאיים, האחראים לפיתוח וייצור ידע חקלאי. המו”פים האזוריים הוכיחו כי פעילותם כמוקד יצירה והתאמת ידע לאזור בו הם פועלים, המאפשר לפתח את פרנסתם של המתיישבים ומבטיח את המשך קיום ופתוח החקלאות בפריפריה.פניתי לפרופ’ עבד גרה, מנהל השירותים להגנת הצומח וסיכמנו שבמאמץ משותף נפעל לקבל הרשאה תקציבית, כך שנוכל להמשיך ולהעניק את הסיוע המתוכנן למו”פים. החלק הנוסף בתקציב, מועבר לאורך השנים על ידי קק”ל לצערי והפתעתנו דירקטוריון קק”ל, בראשותו של דני עטר, החליט על קיצוץ של 10% בסיוע. קיצוץ זה של קק”ל הוא בניגוד לפרסומם על תכנית של רילוקיישן ישראלי 2040 לפריפריה, שהרי המו”פים מהווים את התשתית לקליטת חקלאים ומתיישבים חדשים. אחד בפה ואחד בלב.המו”פים הן עמוד האש של החקלאות ואין לנו יכולת לשרוד ללא ייצור הידע בו אנו מובילים בכל העולם”.
חיה רק יהלום, מנהלת מו”פ צפון, מוסיפה: “תרומת המופי”ם מוכחת ואינה מוטלת בספק. מועצת הצמחים משתדלת לתרום כמיטב יכולתם על מנת לשמר את הפעילות של המופי”ם כל עוד יש תקציב, אך גם בשל קשיי גבייה, וסגירת שולחנות מגדלים בכמה ענפים, גם למועצת הצמחים יכולת מוגבלת לשאת את תקציבי המופי”ם על גבה. המגדלים, שגם כך נאנקים תחת איום היבוא, פערי תיווך וקשיים בירוקרטיים ביצוא, אוספים כספים כדי לשמר את המחקר החיוני כל כך לשמירה והתפתחות החקלאות, להתמודדות עם הקשיים בפריפריה ועם הבעיות הכלכליות העומדות בפני הענפים. המופי”ם עושים את מירב המאמצים לתמוך בחקלאים ובחקלאות, אך אם לא יהיה תקציב בקרוב, גם המחקר יקלע לשבר שלא יוכל לצאת ממנו. נדרש שהתמיכה במופי”םיהיה בבסיס התקציב, לא תחרותי וצמוד. הסכום אותה מקצה המדינה נותר בעינו כבר יותר מעשור, ורק פוחת. המדינה, בדאגתה לפריפריה, שוכחת שעיקר פרנסת תושבי הפריפריה היא מחקלאות“.
