ליאור דרומי, נבחרה בשבוע האחרון להיות סגנית יו”ר אגודת הסטודנטים בתל חי. דרומי (27), תושבת קיבוץ עמיעד במקור, הייתה בתחילת דרכה תלמידה במרכז חממ”ה, מרכז מטעם מכללת תל חי המסייע לסטודנטים בעלי לקויי למידה, הפרעות קשב ומוגבלויות רפואיות. “כשרציתי להתקבל ללימודים פניתי להמון מוסדות ומהמון מוסדות שמעתי את המילה ‘לא’,” מספרת דרומי. “ציוני הבגרות והפסיכומטרי שלי לא היו מספיק גבוהים והיה לי קשה לקבל כל הזמן סירובים. זה הגיע למצב שאמרתי לאמא שלי- עזבי. אולי אני לא צריכה ללכת ללמוד במוסד להשכלה גבוהה”.
לאחר שהרימה ידיים, שמעה אימה של ליאור על תוכנית חממ”ה והציעה לה להגיש מועמדות. “היא אמרה לי: ‘לכי, את לא תפסידי אם תגישי מועמדות’. חקרתי על המרכז והבנתי שהוא אכן יכול לתרום לי כיוון שבגיל 11 אובחנתי עם דיסלקציה ויותר מאוחר אובחנתי כבעלת הפרעות קשב וריכוז. לאחר שהגשתי מועמדות הודיעו לי שהתקבלתי, אז נרשמתי ללימודי עבודה סוציואלית ועשיתי מכינה בקיץ במרכז חממ”ה. במכינה סיגלתי יכולות למידה חדשות. אני זוכרת שישבה איתי מישהי שלימדה אותי לשנות את הסמנטיקה שלי. את האופן שבו התייחסתי לעצמי.”
אז בעצם היחס האחר, שינוי הסמנטיקה, הוא מה שמחולל פלאים?
“כן. בהחלט. אבל זה המון דברים ביחד. גם התמיכה הרגשית, גם מיומנויות של קריאה כתיבה וניהול זמן. וגם קורס שמאפשר נחיתה רכה. במהלך התואר קיבלתי חונכות שנותנת כלים לניהול זמן, אסטרטגיות למידה, תמיכה רגשית. היום אני עומדת על ממוצע של 89 בשאיפה לעלות ל-90. אם היית אומרת לליאור בתיכון- היא הייתה צוחקת לך בפנים.”
איך הסתדרת עם ההוויה הסטודנטיאלית וכיצד התחלת להשתלב באגודה?
“באמצע שנה א’ איכשהו התחלתי להתחבר לאגודת הסטודנטים ולהווי הסטודנטאלי. בתור אחת שגדלה פה אני חווה כעת את הסביבה באופן שונה מאיך שחוויתי אותה כשגדלתי פה.”
מה הכוונה?
“גדלתי בעמיעד והייתי יוצאת לפטריה וקרית שמונה, אז חשבתי שלא יחדשו לי שום דבר, אבל כשאתה לומד פה, פוגש אנשים וחווה את האיזור הצפוני ביום יום, זה משהו אחר. ההווי הסטודנטאילי פה שונה. אנשים מהאגודה הפכו להיות המשפחה שלי ויש חיים בוגרים יותר. זה מעבר ללהיות במכללה. זה לגור במקום שהשכנים הם חברים שלך ואתה מבלה איתם את הצהריים ואוכל איתם ארוחת ערב. עם הזמן למדתי להכיר אנשים, לעשות ארוחות שישי, והיום אני כבר כמעט ולא חוזרת להורים בסופי השבוע.”
איזו דרך עברת בתוך האגודה?
“התחלתי כיחצנית של יום הסטודנט ואחר כך נבחרתי להיות רכזת השיווק של האגודה בשנה ב’. לאחר מכן החלטתי שאני רוצה להתקדם ולהיות ראש מדור דוברות והסברה באגודה וזה מה שאני עושה בשנתיים האחרונות. האגודה היא איזושהי משפחה קטנה שמאפשרת חוויה פנימית מגבשת, וגם הזדמנות להכיר ולהיות שותף עם הרבה גופים. זו אחת האגודות החזקות בצפון.”
ומה גרם לך להגיש מועמדת להיות סגן יו”ר?
“השנה החלטתי לרוץ יחד עם בחור בשם שימעון אקסלרוד, במקור מקריית שמונה. היו בחירות שבוע שעבר וזכינו ב-63 אחוזים מהקולות. רציתי להגיע למקום ניהולי באגודה מתוך תחושת שייכות לצפון וחיבור להווי הסטודנטיאלי והאגודה. גם שמעון וגם אני גדלנו בצפון. אנחנו רוצים ליצור שותפויות ולהגיד שאנחנו חלק מהמרחב הציבורי הזה. וזה מעבר לרק לדאוג לרווחת הסטודנט למרות שכמובן זו מטרה מרכזית אצלי.”
למה התמודדת לתפקיד סגנית ולא לתפקיד יו”ר?
“הסגנית מתעסקת בתוך האגודה והיו”ר כלפי חוץ. הוא עובד מול המועצות ומצב התחבורה. בתור מישהי שלומדת עבודה סוציאלית ומחוברת לאנשים, אני רוצה להרגיש אנשים מתוך הקמפוס ולהכיר את הצרכים שעולים. זה עניין של תחומי אחריות בתוך העבודה. קיבלתי הרבה מאוד תגובות על למה לא יו”ר, ואמרתי שזה לא העניין של יו”ר מול ס’ יו”ר, זה עניין של תחומי אחריות.”
מה את חושבת על מכללת תל חי?
“את לימודי החוץ שלי, השנה הרביעית, אני אעשה כאן, ולא סתם בחרתי להישאר עוד שנה וללמוד במכללה הזו. הרמה האקדמית מאוד גבוהה, מרצים ברמה מאוד גבוהה. לפחות בתואר שאני לומדת. וחוץ מזה, יש משהו בנוף ובשקט הזה של הצפון שהוא פשוט ממכר. עד שאתה לא חווה את זה, אתה לא יודע איך זה מרגיש. בהתחלה חששתי מזה שאני נשארת בצפון ולא עוברת כמו כל החברים למרכז. היום אני יכולה להגיד שזו אחת הבחירות הטובות שעשיתי בחיי.”
כמה שנים תכהני כסגנית יו”ר האגודה ומה את מתכננת לעשות?
“הכהונה היא בעיקרון שנתיים אבל אני אכהן שנה כי נותרה לי עוד שנה ללימודים. האגודה פועלת בהרבה מאוד אופנים בתוך הקמפוס ומחוץ לו. יש מדור אקדמיה, מעורבות חברתית, במדור הזה אנחנו מקיימים פעילויות כגון הדלקת נרות עם קשישים בחנוכה, זיכרון בסלון ועוד. יש את מדור התרבות שיוצר אירועי שיא מחוץ לקמפוס כגון יום הסטודנט, וגם בתוך הקמפוס. המטרה העילאית היא לדאוג לרווחת הסטודנט, אז מבחינתי כל דבר שאנשים מרגישים ומעלים זה משהו שאנחנו צריכים לדאוג לו. מבחינתנו עומדות על הפרק כרגע כמה משימות מרכזיות:
לבנות את הנבחרת החדשה לשנה הבאה שזה אומר לקלוט רכזים וראשי מדור. מבחינה פרקטית יש לנו שנה שלמה לבנות תוכניות עבודה אז טיפה קשה לי לבוא ולהגיד מה בדיוק אנחנו הולכים לעשות אבל כרגע עומדים על הפרק שני פרויקטים. אחד מהם כבר קיבל אישור ויצא לפועל והשני מחכה לאישור. הראשון הוא חניה מסומנת לנשים בהריון, כדי שתהיה להן גישה נוחה לרכב, והשני הוא העניין של יציאה לשירותים במהלך מבחן. עד עכשיו סטודנטים היו יכולים לצאת רק כעבור שעה וחצי, אנחנו רוצים לקצר את הזמן ומחכים לאישור של המכללה. האגודה היא עמותה ללא מטרות רווח, אנחנו צריכים לעבוד בשיתוף פעולה עם המכללה.”
איך את מתכננת לשלב את הלימודים עם העומס של התפקיד?
“בלימודי חוץ לומדים רק יום בשבוע אז זה מקל , אבל בעיקרון גם בתור ראש מדור היה לי לו”ז משוגע ומטורף ובמסגרתו סיגלתי יכולות עבודה וניהול. אז גם אם לא הייתי לומדת רק יום בשבוע הייתי מתמודדת, אפילו שזה מאתגר. העובדה שאני לומדת יום בשבוע תאפשר לזה לקרות בצורה טובה יותר.”
עניין ליקויי הלמידה, שבטח גרם לכך שדרשו ממך יותר השקעה מאשר התלמיד הממוצע, לא הקשה על העומס עד כה?
“האמת שזו שאלה ממש טובה. אני אגיד לך מה, דבר ראשון בתקופת מבחנים האגודה בהדממה כדי שנוכל להשקיע את הזמן במבחנים וזה עוזר מאוד. אבל העיקר הוא שלימדו אותי בחממ”ה ללמוד למבחנים כמו שצריך ולסגל יכולות ניהול זמן ואסטרטגיה, ולכן יכולתי להשתמש בזה גם בתוך העבודה וגם בשביל לתמרן בין שני הדברים. חוץ מזה, אני מאמינה שכאשר את עושה דברים מתוך העקרונות הפנימיים שלך, אז את עושה אותם בצורה הטובה ביותר. ובכל זאת אני חייבת להודות שעד היום אני לא יודעת איך שרדתי את זה, אבל זה היה מספק, כי עשיתי דברים שבאים מתוך הבטן והקריאה הפנימית.”
יש משהו שתרצי לשתף בו את קהל הקוראים?
“הייתי רוצה לדבר על כל הבעיות שעולות פה בתקופה האחרונה, בין המכללה והתושבים. בעיניי כולנו צריכים לקחת רגע נשימה ולהבין איך אנחנו חיים בשלום במרחב הזה, כי זה באמת חשוב. יש פה קומץ של סטודנטים שבאמת רוצה להישאר ולפתח את המקום ואני רוצה שהקוראים ידעו שיש כאן אנשים שבאמת אכפת להם מהמרחב ולא באים רק בשביל ללמוד וללכת. אנשים שרוצים עבודה משותפת וחיבור, ולא ללכת ראש בראש ולהיכנס למרחב פוליטי בצורה לא נעימה, איש באמונתו יחיה. אני אשמח מאוד לראות את הקהילה שותפה לדרך שלנו.”
מה הכוונה?
“שאם דברים מפריעים אז לא לשפוך את הכל על המקלדת, אלא לבוא ולדבר, לפתח שיח. ואם יש משהו שלא מסכימים עליו, אז או להסכים שלא להסכים אבל לא להגיע למצב של אלימות בקמפוס או מחוצה לו. יש לנו מספיק אויבים מסביבנו במרחב ואנחנו לא צריכים להפוך לאויבים בתוך המרחב המשותף שלנו.”
את מתכננת להישאר לגור בצפון?
“ברור שכן. הצפון זה הבית. כלומר, השאיפה היא להישאר. אי אפשר לדעת מה יילד יום אבל זו לחלוטין הבחירה שלי.”
