טל בארי, ראש מחלקת המחקר במכון ’עלמא’ מסביר לאן פניו של חיזבאללה, על תהליך השיקום של הארגון ומדוע צבא לבנון לא מסוגל לפרק אותו מנשקו, עם זאת הוא סבור שאפשר לחזור לשגרת חיים בקרית שמונה ויישובי קו העימות
שי רבין
בריאיון מיוחד שקיימתי השבוע עם טל בארי, מנהל המחקר במרכז עלמא לחקר האתגרים הביטחוניים בזירה הצפונית ומסביר שחיזבאללה אמנם ספג מכה קשה אך כבר משקם את כוחו, מה חלקה של איראן בתהליך, מדוע צבא לבנון אינו הפתרון ולמה למרות הכול הוא סבור שתושבים על קו העימות צריכים לחזור ולהתיישב בצפון הארץ למרות המציאות המורכבת. עשרים שנה חלפו מאז מלחמת לבנון השנייה, אך נדמה שדווקא היום, לאחר הלחימה הארוכה ביותר שידע גבול הצפון מאז, השאלות שהעסיקו את תושבי האזור בקיץ 2006 חוזרות במלוא עוצמתן. האם חיזבאללה הוכה באמת או רק נסוג לאחור והאם ההרתעה הישראלית תישמר לאורך זמן? ובעיקר האם תושבי קריית שמונה, מטולה ושאר יישובי קו העימות יכולים להביט אל העתיד בתחושת ביטחון גדולה יותר מזו שהייתה להם ערב ה־7 באוקטובר?
לשאלות מורכבות אלו מנסים לתת מענה ב’עלמא’, מכון מחקר עצמאי שפועל בגליל המערבי ומתמחה בחקר הזירה הצפונית לבנון וסוריה ומתמקד גם במעורבות האיראנית באזור. המכון הוקם בשנת 2018 ומאז הפך לאחד ממוקדי הידע הבולטים בישראל ובעולם בכל הנוגע לחיזבאללה, אסד ואל ג’ולאני. עיקר מחקריו מפורסמים בקהילה הבינלאומית במטרה להסביר את האתגרים הביטחוניים של ישראל ולחזק את הלגיטימציה לפעולותיה. בשנים האחרונות הרחיב המכון את פעילותו גם לציבור הישראלי, מתוך הבנה שהמציאות בגבול הצפון מחייבת ידע מקצועי ולא רק כותרות. כך, כבר בפתח השיחה מבקש בארי להניח בצד את הסיסמאות ולהתחיל מהשורה התחתונה ואומר בנחרצות: "חיזבאללה פה כדי להישאר. חיזבאללה לא יפורק מנשקו. ואיפה שיש שיעים יהיה חיזבאללה!". מבחינתו, כל ניסיון לבנות תחזית אופטימית שאינה נשענת על ההבנה הזו, עלול להוביל שוב לשאננות ולקונספציות כפי שכבר קרה לאורך השנים.
כזכור, מלחמת לבנון השנייה פרצה ביולי 2006 בעקבות חטיפתם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב ונמשכה 34 ימים והסתיימה בהחלטת מועצת הביטחון 1701, שנועדה ליצור מציאות חדשה בדרום לבנון באמצעות הרחקת חיזבאללה מהגבול, חיזוק צבא לבנון ופירוק הארגון מנשקו. בפועל, אף אחת מהמטרות הללו לא הושגה במלואה. לאורך כמעט שני עשורים ניצל חיזבאללה את השקט היחסי כדי להתעצם. הוא הרחיב את ארסנל הרקטות והטילים, פיתח יכולות כטב"מים ורחפנים, הקים מוצבים סמוך לגדר והכשיר את יחידת ‘רדואן’ ליום פקודה. רק לאחר מתקפת ה־7 באוקטובר והעימות הישיר שהתפתח בגבול הצפון, יצאה ישראל למערכה רחבת היקף שפגעה באופן משמעותי בארגון. בכירי חיזבאללה חוסלו, מחסני אמל"ח הושמדו, תשתיות נהרסו וחלק גדול מהיכולות שנבנו במשך שנים ספגו מכה קשה. אולם מבחינת בארי, חשוב להבחין בין פגיעה קשה לבין הכרעה. "ישראל פגעה בחיזבאללה בצורה משמעותית מאוד", הוא אומר. "יש להם אתגרי מנהיגות, אתגרים כלכליים, קשיים בייצור ובהברחת אמצעי לחימה, קשיים בבניין הכוח וביכולת להפעיל אותו. אין ספק שהארגון נחלש. אבל מי שחושב שמדובר בסוף הסיפור טועה”.
לדבריו, הסיבה לכך פשוטה: כוחו של חיזבאללה אינו נובע רק מהטילים או מהמפקדים שלו, אלא מהחברה שבתוכה הוא פועל. להערכתו, כמחצית מאזרחי לבנון הם שיעים, ומתוכם נהנה הארגון מבסיס תמיכה של כמיליון בני אדם. "זה הבסיס שממנו הוא שואב את כוחו", הוא מסביר. "כל עוד הבסיס הזה קיים, גם חיזבאללה ימשיך להתקיים”. לדבריו, הארגון בנה במשך שנים מערכת שלמה של שירותים אזרחיים בריאות, רווחה, חינוך וסיוע כלכלי שמחליפה בפועל את המדינה באזורים רבים בלבנון. "זו מדינה בתוך מדינה", הוא אומר. "כשאתה מחבר את השירותים האלה עם חינוך אידיאולוגי מגיל צעיר ועם פחד אמיתי של אנשים לצאת נגד הארגון, אתה מקבל ציבור שקשה מאוד לנתק מחיזבאללה”.
בארי אף אינו מתרשם מהקולות שמופצים מדי פעם ברשתות החברתיות בהם נשמעות ביקורות של אזרחים שיעים על מצבו של הארגון: "יש אופוזיציה שיעית", הוא מודה: "אבל אין לה באמת שיניים. אלו עיתונאים, אנשי ציבור או משפיענים שמבקרים את חיזבאללה, אבל הם אינם מצליחים לערער את התמיכה של הגרעין הקשה. הציבור הזה גדל לתוך המציאות שחיזבאללה הוא הכתובת שלו כמעט לכל דבר מהגן ועד שירותי הרווחה”. גם בכל הנוגע לאיראן, בארי סבור שאין מקום לאשליות. לדבריו, למרות הפגיעה שספגה טהרן בשנים האחרונות, ההחלטה האסטרטגית שלה לשמר את חיזבאללה לא השתנתה. "העברות הכספים לא נפסקו, וגם ניסיונות הברחת האמל"ח לא נפסקו. מבחינת איראן, חיזבאללה הוא נכס אסטרטגי. צריך להבין שהאיראנים חושבים לטווחים של עשרות שנים. מבחינתם גם אם יידרשו חמישים או מאה שנה כדי להשיג את מטרותיהם“. אחת הסוגיות שמדאיגות את בארי יותר מכל היא קצב השיקום של הארגון. כבר מהרגע שבו נכנסה הפסקת האש לתוקף החל חיזבאללה לפעול כמעט ללא הפסקה כדי להשיב לעצמו את היכולות שאיבד במהלך הלחימה. "הוא עובד כל הזמן", הוא אומר. "הוא משקם מערכים, מגייס אנשים, מחדש יכולות ומנסה לבנות מחדש את מה שנפגע." לדבריו, המאמצים מתמקדים בכמה תחומים מרכזיים ובהם יחידת רדואן, מערכי ייצור האמל"ח, נתיבי ההברחה ובעיקר תחום הכטב"מים והרחפנים, שלדעתו הפך לאחד הלקחים המרכזיים שהפיק הארגון מהמלחמה האחרונה: "הם הבינו שהרחפנים והכטב"מים מביאים להם הישגים", מסביר בארי. "אפשר היה לראות שכבר במהלך הלחימה הם הגדילו משמעותית את השימוש באמצעים האלה, וכיום הם משקיעים בכך משאבים גדולים מאוד." כדוגמה הוא מזכיר ניסיון הברחה שסוכל לאחרונה בגבול סוריה, ובו נתפסו למעלה ממאה רחפנים, רכיבים לטילי שיוט, סיבים אופטיים ואמצעי לחימה נוספים. "זו הברחה אחת שנתפסה", הוא אומר. "אף אחד לא יודע כמה הברחות אחרות הצליחו לעבור”.
גם בכל הנוגע ליחידת רדואן, הכוח שיועד לבצע חדירה ליישובי הצפון, בארי סבור שישראל הצליחה להשיג הישג משמעותי. לדבריו, צה"ל פגע קשות במפקדי היחידה, בלוחמיה ובתשתיות שהוכנו במשך שנים לקראת תרחיש של פלישה רחבת היקף. "הם כבר לא יכולים לבצע את התוכנית שתכננו ערב אוקטובר 2023", הוא אומר. "התשתיות נהרסו, צה"ל נמצא במרחב והמציאות השתנתה”. עם זאת, הוא מדגיש כי אין להסיק מכך שהאיום נעלם לחלוטין. "צריך להבדיל בין פלישה רחבה לבין חדירה נקודתית", הוא מסביר. "היכולת לבצע מתקפה רחבת היקף על יישובי הגליל נפגעה בצורה משמעותית, אבל תמיד יכול להיות ניסיון של חוליה קטנה לחדור, לבצע פיגוע או לשגר טיל נ"ט. האיום הזה היה קיים גם לפני המלחמה והוא ימשיך להתקיים”. לדבריו, גם בתחום הרקטות והטילים ספג חיזבאללה פגיעה משמעותית, אך עדיין מדובר בארגון שמחזיק ביכולות אש נרחבות. "יש להם הרבה פחות אמצעים משהיו להם ערב המלחמה, אבל עדיין מדובר בכוח שמסוגל לאיים על מדינת ישראל. צריך להבין האיום הזה לא ייעלם”. אחת מנקודות המחלוקת המרכזיות בשיח הציבורי נוגעת לתפקידה של ממשלת לבנון ושל צבא לבנון. בעוד שבקהילה הבינלאומית יש מי שסבורים כי צבא לבנון יוכל בסופו של דבר לפרק את חיזבאללה מנשקו, בארי אינו שותף לאופטימיות הזו. "יש כאן בעיה מבנית", הוא מסביר. "כשכמחצית מאוכלוסיית לבנון היא שיעית, גם בתוך צבא לבנון בהתאמה, כ-50% מסד”כ הצבא הלבנוני הוא שיעי כולל קצינים בכירים. לכן קשה מאוד לצפות שהצבא ינהל עימות אמיתי מול חיזבאללה”. לטענתו, גם במקומות שאליהם נכנס צבא לבנון לאחר נסיגת צה"ל, לא נרשם שינוי מהותי בשטח. "אפשר להציג נתונים ולהצהיר הצהרות, אבל בפועל חיזבאללה לא מתפרק מנשקו", הוא אומר. "בסופו של דבר, במקומות שבהם חוזרת האוכלוסייה השיעית, גם חיזבאללה חוזר לפעול”.
למרות התמונה המורכבת שהוא מציג, כשבארי נשאל האם תושבי הצפון צריכים לחשוש מלחזור לבתיהם, תשובתו דווקא מפתיעה. לדבריו, המציאות הביטחונית כיום טובה יותר מזו שהייתה ערב מתקפת ה־7 באוקטובר. "צה"ל פגע באיומים שהיו ייחודיים לצפון – תוכניות הפלישה, תשתיות הטרור והירי הישיר מתוך הכפרים. אלה הישגים משמעותיים מאוד”. עם זאת, הוא מבקש להכניס את הדברים לפרופורציה. "בסופו של דבר, כל אזרח במדינת ישראל חי תחת איום ביטחוני כזה או אחר. גם תושבי תל אביב, ירושלים וחיפה חוו זאת היטב בתקופה האחרונה. השאלה היא אילו איומים הצלחנו לצמצם, ובצפון צה"ל הצליח לצמצם חלק גדול מהאיומים שהיו קיימים לפני המלחמה”. האתגר של ישראל בשנים הקרובות יהיה להמשיך ולמנוע מחיזבאללה לשקם את כוחו. "אני קורא לזה אסטרטגיית החלשה", הוא מסכם. "לא לחיות באשליה שחיזבאללה ייעלם, אלא לפעול כל הזמן כדי שלא יחזור להיות המפלצת שהייתה כאן לפני המלחמה”. עשרים שנה לאחר מלחמת לבנון השנייה, נדמה כי המציאות בגבול הצפון השתנתה אך לא בהכרח הפכה פשוטה יותר. חיזבאללה ספג מכה קשה, אך ממשיך להתקיים, להתארגן ולהתעצם. מנגד, ישראל שינתה את כללי המשחק, פגעה ביכולות שנבנו במשך שנים ויצרה מרחב ביטחוני שונה מזה שהיה לפני אוקטובר 2023. בין שתי העובדות הללו, כך עולה מדבריו של טל בארי, תידרש ישראל למצוא גם בשנים הקרובות את נקודת האיזון שבין ביטחון, הרתעה ומוכנות מתמדת.
