סערת חלוקת הקמפוסים באוניברסיטת קריית שמונה החדשה חושפת פער עמוק בין ההבטחות, המילים הריקות למציאות הפוליטית האפורה בצפון
עו"ד ימית מלול ינאי
הטור השבוע, בישיבת סוף שנה של מליאת מועצת הגליל העליון, אושרה הצעת החלוקה של המכללה האקדמית תל חי. ראש המועצה אסף לנגלבן הציג את נוסחת הפשרה: הקמפוס המזרחי של אוניברסיטת תל חי שבהקמה ישויך לקריית שמונה, והמערבי לגליל העליון. חצי בחצי כאילו מדובר בכבל מאריך. גילוי נאות: סמי מלול, שמוזכר בכתבה, כיהן כראש עיריית קריית שמונה בפועל ב-2008 והוא אביה של כותבת.
מלחמה בת שלושה עשורים
הסיפור מתחיל לפני 13 שנה, כשסמי מלול, שכיהן כראש עיריית קריית שמונה בפועל ב-2008, יזם את הקמת ועדת גבולות להרחבת תחומי העיר החנוקה במשבצת קרקע זעירה. כבר אז נדון נושא העברת המכללה האקדמית תל חי לתחום השיפוט של קריית שמונה. שרת החינוך לשעבר יפעת שאשא ביטון, שכיהנה אז כסגנית ראש העיר, תמכה בביטול ועדת חקר גבולות כמו רבים מחברי המועצה, בהמשך העירייה חתמה על הסכם עם מועצה אזורית גליל עליון שבבסיסו הייתה התחייבות של העיר קריית שמונה לא לדרוש חקר גבולות וכך צלל לתהומות הנשייה הסיכוי לחולל תיקון היסטורי לעיר שהיה מאפשר לה לצאת ממעגל הקסמים הקטלני שבו היא נתקעה. מצחיק שזו אותה יפעת שאשא ביטון שכיהנה מאוחר יותר כשרת החינוך, ואליה מודה שר החינוך הנוכחי יואב קיש בהודעות מטעמו. על מה בדיוק הוא מודה לה? לא ברור. ב-14 ביולי לפני שש שנים הוקמה ועדת חקר גבולות לאחר לחץ מסיבי מציבור התושבים, אך היא נתקעה שש שנים ארוכות תחת שלושה שרי פנים אריה דרעי, איילת שקד ומשה ארבל. כל אחד גלגל את התפוח האדום הלוהט החוצה. אף אחד לא רצה להחליט. הופעתי שש שנים בהתנדבות בפני ועדת חקר הגבולות, חילקתי את ספר המחקר שערכתי בנושא יחד עם פרופסור צ'רני מאוניברסיטת חיפה. אבל הוועדה שש שנים סירבה לקבל החלטה. איילת שקד, אריה דרעי ומשה ארבל התעלמו וטמנו ראשם בחול הפוליטי. בינתיים הסוסים הצעירים ברחו מן האורוות בקריית שמונה והם לא מתכוונים לשוב. זו הטרגדיה של העיר.
הלובי הקיבוצי מול העיר הפריפריאלית
המכללה האקדמית תל חי, שהתמזגה עם מכון המחקר מיג"ל חברה בע"מ בבעלות 34 קיבוצים שודרגה לאוניברסיטה. המכללה נשלטת ברובה על ידי קיבוצי מועצה אזורית גליל עליון, ואידיאולוגית על ידי לא מעט מרצים מהשמאל הקיצוני. היא אינה שייכת רעיונית לעיר קריית שמונה. נראה כי הלובי הקיבוצי הצליח לשכנע את שר החינוך מהליכוד לשדרג את המכללה לאוניברסיטה תוך שימוש בצורך לחזק את קריית שמונה. יואב קיש נפל ברשת.
רדיקליזציה של המכללה
למעלה מעשור המכללה האקדמית תל חי עברה תהליך של רדיקליזציה. מרצים ומנהלים מהשמאל הרדיקלי הלא-ציוני וגם האנטי-ציוני התגאו בעמדותיהם אף ברשתות החברתיות. לפני שנתיים המכללה האקדמית תל חי הצטרפה לשביתת המוסדות להשכלה גבוהה וקראה לעצור את הליך החקיקה המזורז, כלשונה, שמפלג את המדינה ומסכן את עתידה ולהגיע להסכמות רחבות.השאלה שעולה כעת היא האם יתאפשר גיוון אידיאולוגי באוניברסיטה החדשה. האם אינטלקטואלים מהימין כמו ד"ר גדי טאוב וד"ר רן ברץ יוזמנו ללמד בה, או שמא תימשך הדרה אידיאולוגית.
הזדמנות אבודה
מי שמכיר את ערי הסטודנטים בארה"ב יודע מה אוניברסיטה אמיתית יכולה לעשות לעיר. הסטודנטים של תל חי יכלו להציל את קריית שמונה, כפי שרואים בערי הסטודנטים בארה"ב. אוניברסיטה אמיתית בתוך עיר יכולה לעורר לחיים עיר ישנונית. אך המציאות שונה: תל חי באצבע הגליל בנויה בשני קמפוסים, והחיבור בינה לקריית שמונה הסמוכה הוא בכביש שומם ומעונות סטודנטים. התוצאה היא שאין כמעט נוכחות סטודנטים בקריית שמונה, לא ביום וגם לא בלילה. רבים מעדיפים להתגורר בקיבוצים שבסביבה.זו המציאות. אם הם היו נוכחים בעיר, העיר הייתה פורחת: עסקים היו מקבלים תוספת כוח קנייה, בעלי נכסים היו משכירים להם חדרי מגורים, והתושבים הקבועים היו נהנים מסביבה שמתעוררת לחיים.
הבטחות שנשברו
הגליל המזרחי סובל מהעדר מרכז עירוני תוסס ואיתן, כזה שמסוגל למשוך אליו אוכלוסיות חדשות וחזקות ותמהיל אנושי מגוון. העייפות מהבטחות הממשלה ניכרת: קולנוע חדש בקריית שמונה שעד היום לא קם, חדר מיון בסימן שאלה למעלה מעשור, מכון וולקני שהיה אמור לעבור וההחלטה צללה לתהומות הנשייה, רכבת לקריית שמונה שמישהו אישר לבנות על התוואי שלה את מלון גליליון. והדובדבן האחרון: הקמת אוניברסיטת קריית שמונה שחצי ממנה תהיה בקריית שמונה והחצי השני במועצה אזורית גליל עליון. משרד הפנים, שעיכב קבלת החלטה בשש השנים האחרונות, צפוי לאשר בקרוב את מתווה חצי בחצי ולעדכן את תחומי השיפוט. קריית שמונה נמכרת פעם אחר פעם לגורמים שונים כמו ש"ס, השמאל והלובי ההתיישבותי, במקום שהממשלה תתקן את העיוותים ההיסטוריים בעיר. קריית שמונה הייתה יכולה להפוך לעיר אוניברסיטאית אמיתית, אך לא נתנו לה הזדמנות.
