איך אדם שגדל בבית אתאיסטי מחליט לחזור בתשובה, למרות התנגדותם של בני משפחתו, חבריו ובני קהילתו? מאין מוצא אדם את הכוחות לעמוד מול העולם, ששואל אותו ללא הרף – “התחרפנת?” ואיך שורדים בזוגיות בה אחד מבני הזוג דתי והשני חילוני? אריה אקרמן ניסה לענות על כל השאלות במופע שהעלה ביום ראשון האחרון, מופע שמתאר מסע תשובה אל מעמקי הלב, אליו הצטרפו, בסופו של דבר, גם היקרים לו. אז מה בכלל הייתה השאלה?

 

שירי פריאנט

 

כשאריה אקרמן חזר בתשובה, השאלה היחידה ששאלו אותו כולם היא: התחרפנת? “זו מילה חזקה שהכתה בי בעוצמה כל כך חזקה בתהליך התשובה שלי”, אומר אריה. “עבור הישראלי החילוני, המילה המקבילה לתשובה היא ‘התחרפנת’. חברים, בני משפחה, חברי ילדות, כולם ראו אותי ושאלו אותי אם איבדתי את שפיותי, כאילו חליתי באיזו מחלה ארורה. היה לי כל כך קשה עם זה. תהליך של חזרה בתשובה אמור להיות חיובי, תהליך שבו אתה שואף להיות בן אדם טוב יותר, אז למה זה הופך אותי למשוגע? זה היה לי כל כך קשה, עד שהחלטתי להעלות מופע שיחשוף את נבכי הלב של אדם החוזר בתשובה. הייתי חייב להפריד את המילה ‘התחרפנת’ מהמילה ‘תשובה’.”

 

הקופסא השחורה של החוזר בתשובה

 

אריה אקרמן העלה מופע נוגע ומרגש ביום ראשון האחרון בתאטרון מראה, שהיה פתוח לקהל הרחב ללא תשלום. כסף לא חסר לו וגם תעסוקה לא. אריה רצה לספר את הסיפור שלו בשביל להראות לאנשים מה באמת עובר בליבו של אדם החוזר בתשובה, זה הדבר הכי חשוב בעיניו. “זה לא מופע עליי”, הוא מדגיש, “אלא מופע על תשובה, תשובה מתוקה ושמחה. לא שעמם לי בחיים, פשוט הרגשתי שזוהי שליחות. החלטתי לפתוח את הלב ולחשוף את ‘הקופסא השחורה’ של אדם החוזר בתשובה. לחזור בתשובה זה כמו לחצות את ים סוף- צריך להתמודד עם המון קשיים בדרך. גם החברה הישנה שלך לא מקבלת אותך וגם, לפעמים, החברה החדשה. נועה ירון פעם אמרה שלא משנה כמה היא ניסתה להשתייך לחברה החרדית, הם אף פעם לא קיבלו אותה כאחת מהם, למרות שהיא לבשה את אותם הבגדים ושמרה על אותן מצוות. העניין הוא שבגלל שנולדנו חילוניים, הנפש שלנו, כביכול, פרוצה יותר, ולעולם לא נצליח להשתייך אליהם באמת. במופע אני מסביר איך מגיע אדם למקום הזה והופך את חייו מן הקצה אל הקצה”.

 

 

אריה אקרמן גדל בבית בלי שום זיקה ליהדות. אפילו ליל הסדר היה עוד סיבה למסיבה. הפעם הראשונה בה נחשף אריה לנפלאות הדת הייתה בהכנות לבר מצווה שלו. קידוש הוא שמע לראשונה בצבא- בתקופה שבה הכיר את אשתו. “כבר אז אמרתי לה שיום אחד אני אחזור בתשובה”, הוא נזכר. אז מה גורם לאדם נטול דת לראות את האור? אריה מסביר: “תמיד נמשכתי לעולם הזה, לפני שהבנתי מה זה אומר בדיוק ומה יש לעולם הזה להציע לי. אחרי הצבא, השתתפתי בסדנת מודעות שהייתה הטריגר לחיפוש שלי. שנים לאחר מכן, שנולד בני, החיפוש הפך לתשובה אמיתית. הברית של בני הבכור נפלה ביום שבת והמוהל נאלץ להתארח אצלנו, בלית ברירה. באותה שבת החלטתי שגם אני אשמור שבת, למענו, אבל אחרי כמה חודשים הבנתי שבסך הכל היה לי נעים והחלטתי לשמור שבת בשבילי”.

 

לא רוצה לגרום צער

 

8 שנים עברו מאז התחיל אריה את תהליך התשובה שלו, ואלו היו שנים לא פשוטות בכלל, בלשון המעטה. אבל עכשיו, אחרי כל מה שעבר בדרך, הוא יכול להבין למה יש סטיגמה רעה לחוזרים בתשובה. “יש אנשים שרואים את התשובה ורצים קדימה, לא אכפת להם מה קורה סביבם. הם צריכים להבין שזה שהם החליטו לחזור בתשובה, לא אומר שהם צריכים להזניח את כל מי שנמצא סביבם”.

 

באיזה אופן, למשל?

 

“כשהתחלתי את החזרה בתשובה, הייתי באיזשהו מאבק משולש ביני לבין אשתי והקיבוץ שבו גרנו. קיבוץ שמיר הוא קיבוץ אנטי דתי לחלוטין והייתי ממש מוחרם חברתית שם. גם ביני לבין אשתי המצב לא היה מזהיר וכמעט עמדנו בפני גירושין. הבנתי שאם אני חוזר בתשובה, אבל הבית שלי מתפרק, אז מישהו טעה בהוראות ההפעלה של העניין הזה. גם לא רציתי לגרום צער להורים שלי. להגיד לאמא שאני לא יכול לאכול אצלה יותר זה כמו לתקוע לה סכין בלב. הדבר האחרון שרציתי לעשות הוא לגרום צער או להיות מטרד לבריות. הבנתי שיש עוד אנשים מסביבי וזה לא זמן לטוס קדימה, צריך לעשות את התהליך לפי הקצב. יש עוד דברים חוץ מהתורה ויש פתרונות פשוטים להכל. ברגע שהבנתי שהתשובה אמורה להפוך אותי לאדם טוב יותר, היה לי הרבה יותר טוב”.

 

“מוחרם חברתית” זו מילה קלה. משפחת אקרמן חיה אז בהרחבה בקיבוץ שמיר, שם, על פיו, מגישים חזיר ברוטב שמנת בארוחת יום שישי. בקיבוץ לא אהבו את החזרה שלו בתשובה ודאגו להבהיר לו שאם הוא ימשיך-אין לו מקום בקיבוץ.

 

גם אשתו לא קיבלה את ההתחזקות שלו בצורה חיובית. הזוג התחתן כשהם חילוניים לגמרי ופתאום אורח החיים של השניים השתנה- לא מדליקים אש בשבת, מניחים על השיש פלטה ומיחם, לא נוסעים לטייל. “אשתי ממש לא אהבה את הרעיון. היא לא רצתה שאני אעשה לה כפייה דתית. הלכנו אחד נגד השני, ראש בראש, עד שהרב שלי, עמיר כ”ץ, אמר לי שהקב”ה לא ירצה שיתפרק בית בישראל ושאם הילדים שלנו יראו שיש מריבות בבית על בסיס דתי, אין סיכוי שהם בעצמם יתקרבו לדת. מאותו רגע החלטתי ששלום הבית שלי לא פחות חשוב מהתשובה”.

 

 

אי אפשר לחזור אחורה

 

אריה אומר על התקופה ההיא שבכל זוגיות יש לבצע הקרבות. “מתהליך החזרה בתשובה אי אפשר ללכת אחורה. זה לא שאני יכול היום לחלל שבת. אבל, מבחינתי, זה כמו שאשתי תחליט להיות פתאום טבעונית או תרצה לחזור ללמוד. זה אומנם מקשה על הזוגיות, אבל צריך לדעת להתפשר.” אריה טוען שהחזרה בתשובה היא לא תהליך שתלוי באדם, אלא רק בקב”ה. “זה בכלל לא תלוי בי, אני רק קובע את הקצב”, הוא מסביר.

 

אריה כיום חי בזוגיות למופת בקרית שמונה עם אשתו וילדיהם. הוא עדיין בעל פיצרייה, כפי שהיה בתחילת התהליך שלו, והוא מכהן כיועץ עסקי. “היום יש לנו בית דתי לגמרי. זה לקח 8 שנים, אבל זה היה יכול להימשך לנצח. אני נשבעתי לעצמי שמהקיבוץ אני לא יוצא בלי אשתי. ספגתי השפלות בדרך, ישבתי לבד עם הבן שלי בבריכה, בחדר האוכל, התייחסו אליי כאילו אני מצורע. אבל חיכיתי בסבלנות. ידעתי שגיליתי את האור, אבל לא יכולתי לרוץ קדימה לבדי, הייתה לי אחריות כלפי המשפחה שלי. בסופו של דבר יצאנו מהקיבוץ וזו הייתה ההחלטה הכי טובה שקיבלנו”.

 

את הראיון עם אריה התחלתי כמה ימים לפני המופע שלו בתיאטרון מראה. הוא מספר לי שכבר כמה שבועות הוא לא מצליח לישון, הבטן שלו מתהפכת והוא חושש מהחשיפה. “זה ממש כמו לחשוף את הלב שלך בפני כולם ואני רק מקווה שהלב שלי יפה”, הוא אומר.

 

 

הרעיון למופע נולד ממש במקרה. אריה מספר כי בבית המדרש של שדה אליעזר, כל שבוע מספר אורח אחר את סיפור התשובה שלו. אריה היה אמור לנאום בשבוע של פורים. “שלושה ימים לפני, ישבנו בסעודת פורים והייתי נורא לחוץ. החלטתי לספר את הסיפור שלי, שם בסעודה, כדי לראות מה החברים אומרים. במשך 10 דקות לאחר מכן, כל הסועדים סביב השולחן בכו מהתרגשות. זה היה עוצמתי ובבית המדרש אמרו לי שאני חייב לספר את הסיפור הזה לקהל רחב יותר”.

 

אריה החליט שהוא הולך על זה, עד הסוף. הוא ארגן אירוע תרבותי בחינם, שפתוח לקהל הרחב בתיאטרון מראה. “מדובר במופע תרבותי, לא בהטפה דתית. אני רוצה שיגיעו גם חילונים וגם דתיים”, הוא אומר. “אני רוצה שאנשים יבינו שלחזור בתשובה זה לא להתחרפן. זה משהו שקיים בהרבה בתים בישראל ויש זוגות שחיים יחד באושר, בסובלנות ובכבוד הדדי. הרי יש פתרונות להכל, פשוט צריך לדעת איך להגיד את הדברים. לא נפרדנו מהמשפחה שלנו ברגע שחזרנו בתשובה. מה הבעיה לקנות היום עוד מחבת חלבית? הכל פתיר”.

 

המלאכים אמרו שירה

 

יום המופע הגיע ואריה עלה מול אולם מלא אורחים וסיפר את הסיפור שלו לקהל הנרגש. כל כאבי הבטן וחוסר השינה השתלמו בסופו של דבר. “בשביל להבין מה היה בתאטרון מראה ביום ראשון- היה צריך להיות בתאטרון מראה”, כתב אריה בעמוד הפייסבוק שלו. “יש לנו אהבה והיא מנצחת. אהבה של איש לאשתו, אהבה של חברים, אהבת ישראל. בפני אולם מלא עד אפס מקום סיפרתי בהתרגשות, במשך שעה וחצי, מה זה לחזור בתשובה, איך נראה לב של בעל תשובה. תודה לכל מי שבא לשמוע, תודה לטלי אשתי על הליווי, בחיים ובפסנתר, קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך”.

 

 

לא ברור אם אריה יספר את סיפורו שוב או שמדובר במופע חד פעמי, אך לפי התגובות המחממות שקיבל אריה לאחר המופע, יש סיכוי לקאמבק.

 

אחת האורחות באירוע כתבה לו: “היה חזק ועוצמתי. עוררת לבבות ישנים, הבכי שלך קרע את השמיים, המלאכים אמרו שירה ואחר כל, הכל אמרו- קדוש קדוש קדוש. עשית נחת רוח לה’ יתברך וקידשת את שמו ברבים. אשריך שזכית לטעום את התורה במתיקות שכזו ועזבת את דירת הפאר שלך לטובת בית צנוע וקהילה חמה כמו שיש בקרית שמונה. ‘טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף’. אשריך ואשרי אשתך על מסירות נפש והקרבה שכזו. שתזכה לאריכות ימים ושנים מתוך שמחה ואהבת ה’ יתברך”. ותאמרו אמן.