רחל רבין-יעקב, ממייסדי קיבוץ מנרה, אשת חינוך ותיקה ואחותו היחידה של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, הלכה הלילה לעולמה בגיל 101. במשך יותר משמונה עשורים היה סיפורה האישי שזור בסיפורו של הגליל העליון – מהעלייה להר החשוף בשנות ה־40, דרך מלחמת העצמאות והקמת מערכת החינוך האזורית ועד לפינוי מנרה במלחמה האחרונה והכמיהה לשוב הביתה. הלווייתה צפויה להתקיים ביום שני בשעה 15:00 בקיבוץ מנרה
הגליל העליון נפרד מאחת הדמויות המזוהות ביותר עם דור מייסדיו. רחל רבין-יעקב, ממקימי קיבוץ מנרה, אשת חינוך ואחותו הצעירה והיחידה של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, הלכה הלילה לעולמה, לאחר יותר ממאה שנות חיים שחלק הארי שלהן הוקדש להתיישבות ולחינוך בגליל. רבין-יעקב נולדה ב־1 בפברואר 1925 בתל אביב, בתם של רוזה כהן – "רוזה האדומה", ממנהיגות תנועת הפועלים וה"הגנה" – ונחמיה רבין. אחיה יצחק היה מבוגר ממנה בכשלוש שנים. לאחר לימודיה יצאה בשנת 1942 עם גרעין של הנוער העובד להכשרה בכפר גלעדי ובתל חי, וכעבור שנה, כשהיא בת 18 בלבד, הייתה בין הצעירים שעלו להרי נפתלי והקימו את קיבוץ מנרה.
קשה להפריד בין סיפורה של רבין-יעקב לבין סיפורה של מנרה. הקיבוץ הצעיר הוקם בנקודה מבודדת ואסטרטגית על רכס רמים, סמוך לגבול לבנון, בתנאים שנראים היום כמעט בלתי נתפסים. ההר היה חשוף, מים זורמים לא היו והחברים הצעירים נאלצו להתמודד עם קור, רוחות ובדידות. מים הובאו בתחילה בחביות, ומקלחת הייתה כרוכה בירידה לכפר גלעדי ובעלייה חזרה להר. רבין-יעקב סיפרה לימים כי למרות התנאים הקשים, חברי הגרעין לא ראו בעצמם מי שמקריבים את חייהם, אלא צעירים המגשימים את הדבר שבו האמינו. במלחמת העצמאות הפכה ההתיישבות הצעירה גם לחזית. מנרה הייתה חשופה לירי ולצליפות, הילדים ומרבית האימהות פונו לכפר גלעדי, ואילו רבין-יעקב נשארה עם חבריה בקיבוץ, השתתפה בהגנתו וסייעה בטיפול בנפגעים. כך, עוד לפני שמלאו לה 25, כבר הייתה שותפה להקמת יישוב ספר ולהגנה עליו במלחמה. אבל מפעל חייה הגדול לא הסתכם בהתיישבות. רבין-יעקב הייתה בראש ובראשונה אשת חינוך. היא הייתה המורה הראשונה של מנרה ובהמשך נמנתה עם מייסדי בית הספר האזורי "הר וגיא" בדפנה. במהלך השנים מילאה שורה ארוכה של תפקידים בקיבוץ ובמערכת החינוך, בהם מזכירת הקיבוץ וחברת הנהלה. בשנים 1981–1986 שימשה בתפקיד מרכזי בפיקוח באגף לחינוך התיישבותי במשרד החינוך, ובהמשך עמדה בראש עמותת המכללות האקדמיות לחינוך של התנועות הקיבוציות.
על פעילותה החינוכית ארוכת השנים זכתה בשורה של אותות הוקרה, ובהם פרס עליית הנוער והחינוך ההתיישבותי, אות "מחנכת למופת" של המכללות האקדמיות לחינוך, פרס החינוך של האוניברסיטה העברית, פרס החינוך של הגליל העליון ותוארי יקירה של מכללות תל חי ואורנים. בשנת 2017 אף המליצה התנועה הקיבוצית להעניק לה את פרס ישראל על מפעל חיים. רק לפני חודשים אחדים, באפריל 2026, כשהיא בת 101, הוענק לרבין-יעקב אות מפעל חיים במסגרת טקס העצמאות הגלילי שנערך בתל חי אוניברסיטת קריית שמונה בגליל, כהוקרה על תרומתה ארוכת השנים להתיישבות ולחינוך בצפון. במנרה גם הקימה את משפחתה. היא נישאה לרפי יעקב, ממייסדי המקום, והשניים בנו את ביתם בקיבוץ וגידלו בו את ילדיהם. ביתם היה גם ביתו של בנימין "בינייה" ג'דידי, שאותו אימצו ושנפל במלחמת יום הכיפורים. במשך עשרות שנים נשארה רבין-יעקב נאמנה למקום שאליו הגיעה כנערה בת 18. דווקא בשנות חייה האחרונות נאלצה רבין-יעקב להתמודד פעם נוספת עם מציאות שהזכירה את ימיו הראשונים של יישוב הספר. עם פרוץ המלחמה ופינוי יישובי קו העימות פונתה גם מנרה, שספגה פגיעות קשות מירי חיזבאללה. בגיל 98 נאלצה לעזוב את הבית שבו חיה במשך כשמונה עשורים ולעבור לדיור זמני באזור הכנרת. גם אז סירבה לראות בפינוי סוף לסיפור של מנרה. "אין לי שום ספק שעוד נחזור למנרה", אמרה בתקופת הפינוי.
בפברואר 2025 ציינה מאה שנים להולדתה. יום ההולדת העגול נחגג הרחק מביתה בקיבוץ כנרת, שם שהתה מאז פרוץ המלחמה. אבל בני משפחתה תיארו אותה אז כנציגה מובהקת של דור החלוצים שנאחז בגבול הצפון ועיצב במעשיו את גבולות המדינה. החלום שלה נותר אותו חלום שליווה אותה מאז שנות נעוריה – מנרה חיה, משגשגת ומאוכלסת על ההר. רחל רבין-יעקב תיזכר בציבור הרחב גם כאחותו של יצחק רבין, אבל בגליל היא הייתה הרבה יותר מכך. היא הייתה רחל ממנרה – אחת מאותם צעירים וצעירות שעלו להר כמעט ללא דבר, הקימו עליו בית וקהילה, לימדו את ילדיו, הגנו עליו והפכו את ההתיישבות לאורך גבול הצפון מעיקרון ציוני למציאות של חיים.101 שנות חייה מספרות במידה רבה את סיפורה של מדינת ישראל ושל הגליל: ילדות ביישוב העברי שלפני המדינה, התיישבות חלוצית, מלחמה על הבית, הקמת מערכת חינוך, בניית קהילה – ובערוב ימיה שוב פינוי ומאבק על הזכות לחזור הביתה.
ביום שני צפויה רחל רבין-יעקב לשוב בפעם האחרונה אל ההר שהיה לביתה. הלווייתה צפויה להתקיים בשעה 15:00 בקיבוץ מנרה, המקום שאליו הגיעה כנערה לפני יותר משמונים שנה ושאת גורלה קשרה בגורלו עד יומה האחרון.
