מאת: דנה אלימלך
–
לאורך כל הפגישה עם רחל בר מעוז היה לה חיוך מקסים שלא ירד מפניה אלא רק התגבר והתעצם כשדיברה על ההישגים היפים, הטיולים בארץ ובעולם, ופועלה הרב במערכת החינוך. הבחירה לעשות את הטראק של סובב אנאפורנה להרים בהימלאיה זאת בחירה אמיצה ולא שגרתית. אבל בשביל להבין את הבחירה לטראק הלא שגרתי, והבחירות שעושה רחל בחייה, שהן מלאות באומץ ותעוזה, נחזור אחורה לרגע בו הכול התחיל.
התאהבה בקרית שמונה
הבחירה של רחל ובעלה זרח, לעבור לגור בקרית שמונה ולהקים את ביתם בקרית שמונה היא בחירה שקבעה גורל חיים.
כשנאמר לי שאני הולכת לראיין את רחל בר מעוז, התרגשתי. הרגשתי שזאת סגירת מעגל. אני חוזרת אחורה לרגעים בהם הייתי תלמידה בבית הספר היסודי "תל חי", בו רחל לימדה אנגלית והייתה מחנכת. והיום, לאחר שנים, כששתינו נשים בוגרות, אני מראיינת אותה על מפעל חייה. רחל לא הייתה המורה שלי לאנגלית וגם לא מחנכת הכיתה שבה למדתי, אבל היא הייתה מורה כל כך משפיעה עם חיוך נצחי על הפנים שאני לא שוכחת אותה לרגע. בחוכמה ושמחה היא ידעה להגיע לכל ילד, גם אם לא הייתה המחנכת באופן ישיר. רחל בר מעוז היא מעבר למורה, היא מחנכת לדרך חיים, לערכים, לאהבת הטבע ולשמחה. והיא עושה זאת בענווה גדולה ובצניעות, שהושרשה בכל כך הרבה ילדים שהכירו אותה.
בכדי להבין את הבחירות שלך בחיים, נחזור אחורה לרגע בו הכול התחיל, תחילת דרכך בקרית שמונה
"אני מגיעה מנתניה וזרח בעלי מחולון. בתחילת דרכי למדתי בסמינר לוינסקי בתל אביב. באותם ימים, אני ובעלי נהיינו חברים. הוא היה מדריך טיולים בבית ספר שדה בבקעת הירדן, ולאורך השנה השלישית בלימודים התחתנו וגרנו ברמת גן. אנחנו כבר 40 שנה ביחד ובעלי הוא הפרטנר המושלם והחבר הכי טוב שלי. התחתנו בסוף שנת הלימודים והוא הגיע עם רעיון לעבור ולגור בקרית שמונה,שהייתה אז עיר תחת הפגזות".
איך זרח קיבל את הרעיון החריג לעבור לגור בקרית שמונה?
"בעלי מדריך טיולים ואוהב טבע. הוא רצה שינוי. לא התאים לנו לחיות בסביבת הנוף האורבני. הגענו לקרית שמונה על מנת להכיר את המקום והתלהבתי מהנוף ומהטבע, הבנתי שאני רוצה לגור בקרית שמונה וכאן נבנה את הבית שלנו. לא התייחסתי למצב הביטחוני הקשה באותה תקופה. בנינו בית בתקופה שהייתה לא פשוטה לעיר קרית שמונה. בבית שבנינו לפני 35 שנה נולדו לנו שישה ילדים, וזה הבית שלנו עד היום. את תחילת דרכי בקרית שמונה במערכת החינוך התחלתי בבית הספר היסודי 'תל חי' כמורה מחנכת, ובהמשך הדרך החינוכית עשיתי תפקידים מאתגרים, כמו לנהל את בית הספר היסודי ביסוד המעלה, תפקיד משמעותי שהשפיע על המשך דרכי, הבחירות שעשיתי והאישה שאני היום".
מבית הספר "תל חי", לרחל יש זכרונות נפלאים. "זכורה לי אווירה של הרמוניה בין אנשי הצוות בבית הספר. מורים עם ערך מוסף, כל אחד בפני עצמו וכולם ביחד", אומרת רחל.
זכורה לך חוויה משמעותית מאותה תקופה שהשפיעה עליך במיוחד?
"בבית הספר הייתה אווירה נהדרת, זה נכון. לפני 40 שנה מורים לא הגיעו לבית הספר ולא היו מורות מחליפות. לא הייתה תוכנית לימודים מסודרת כמו היום. אני סיימתי תואר בלימודי מקרא והיסטוריה והייתי מחנכת כיתה. ביום לימודים אחד התלמידים שלי היו בחוץ כי לא היה מורה לאנגלית. פניתי למנהל דאז, צדיק נאור ז"ל, שאמר לי שאין מורה לאנגלית לבית הספר. מבחינתי זה היה מצב בלתי אפשרי שהתלמידים שלי ישארו בחוץ ולא ילמדו. זאת לא הייתה אפשרות והחלטתי שאני מכניסה אותם פנימה לכיתה ומלמדת אותם אנגלית. ומאז התחלתי לרכז את כל תחום האנגלית בבית הספר תל חי".
"טראק של צעירים"
נראה כי הבחירות של רחל אמיצות ונועזות לכל אורך הדרך שלה בחינוך. היא לוקחת על עצמה תפקידים מאתגרים, שיש לה בהם את היכולת להשפיע על ילדים ואף לעצב אותם מחדש. שאלתי אותה מה לדעתה סוד הקסם ואיך היא מצליחה לשמר את האנרגיה, להיות בעשייה תמידית וכל זאת עם חיוך. התשובה של רחל הבהירה עד כמה היא מודעת לעוצמה הנשית שבה, והרעיון של לצאת לטראק של סובב אנאפורנה, שנחשב לקשה ומסוכן, פתאום נראה הגיוני ונכון לאישה כמו רחל בר מעוז.
"זרח התחיל להתעניין בטראק לאנאפורנה ואני אהבתי מאוד את הרעיון", מספרת רחל. "בתחילה חששתי ואמרתי לו זה טראק של טיולים לצעירים. הוא אמר לי 'כן, מה הבעיה, מתחילים להתאמן מעכשיו'. ראינו את המסלול, בחרנו תאריך ובמשך שלושה חודשים תכננו את הטיול. נפגשנו עם עוד חברים שרצו להצטרף, והתחלנו לבנות מסלול. התחלנו ללכת בשביל של קרית שמונה וקיבוץ עמיר. ההתחלה לא הייתה פשוטה, אבל כשאת ממוקדת מטרה את יודעת שתכבשי את היעד. התחלנו עם הליכה קצרה והגדלנו את המרחקים. במשך חודשיים התאמנו במישור, ובחודש השלישי, שהיה כבר בסוף אוגוסט, התחלנו לטפס בשביל של תל חי לכיוון כפר גלעדי, משגב עם ומנרה".
אך האימון לא הסתיים בצפון. "היינו בנופש באילת וגם שם ניצלנו את האפשרויות שיש להרים באילת להציע. קנינו את הציוד בהתאמה לטיול, לטמפרטורות ולאקלים".
דיברתם על תרחישים אפשריים שעלולים לקרות?
"שמענו בשנים אחרונות על ישראלים שנקלעו למצוקה בטיול בעקבות שינוי מזג אויר קיצוניים. פתחנו קבוצה, סובב אנאפורנה 2017, ובקבוצה עלו שאלות ושיתפנו אינפורמציה בנושא. שבוע לפני הטיסה, ורד אביישר ז"ל מקיבוץ עין הנציב נהרגה בתאונה בנפאל. המשפחה, הילדים והאחים נכנסו ללחץ וביקשו שנבטל את הטיול. אמרו לנו שבחורה צעירה נהרגה שם ושזה מסלול לא פשוט לטיול. אנחנו החלטנו שאנחנו לא מוותרים ויוצאים כרגיל. הגענו לנאפל, לקטמנדו. היינו בהלם מהמראות הלא פשוטים, מהעיר, חוטי חשמל חשופים, זה עולם שלישי. לקחנו ג'יפ שהסיע אותנו לתחילת המסלול. ביום השני יצאנו לנסיעה של עשר שעות בדרכים נוראיות. הגענו לעיר בשם בסיסר בשעות החשיכה. לנו בגסטהאוס במקום, ולמחרת בבוקר ישבנו לאכול ארוחת בוקר עם ארבעה נאפלים שלקחנו להיות לנו למדריכים. הם בנו את המסלול כל יום לפי האקלים והתנאים בשטח. הנאפלים, שכבר הפכו להיות חברים שלנו ויחד תכננו את המסלול, הם גם דוברי אנגלית, כך שהתקשורת הייתה טובה. תכננו שכל יום נעלה 500 מטר. לא ספרנו קילומטרים של הליכה, אלא ספרנו גובה במטרים. לפעמים 500 מטר גובה יכול להיות ארבעה קילומטר מסלול הליכה, ולפעמים להתפרש על פני 25 קילומטר מסלול הליכה. כשהתחלנו את המסלול, ראינו את הנופים, העצים והכל ירוק מסביב. ראיתי מרחוק את ההימלאיה כשאני יודעת שזה היעד שלי ושלשם אגיע בעוד ארבע עשרה יום. כל הטראק היה חשוב לנו, אבל במיוחד השבת, והקפדנו על תכנון מראש שאנחנו הולכים במסלול ובשבת אנו נחים. השבת נתנה לנו הרבה כוח. חשוב לי לציין שהקפדנו לאכול רק כשר וזה לא פשוט. הגענו למסלול בשמורה של האנאפורנה שהאוכל בו דל. הצטיידנו באוכל מהארץ שיתן לנו אנרגיה לאורך כל הטראק, כמו טחינה ודבש. הכנו בארץ תמרים ואגוזים שאיחסנו מראש בשקיות בכיסים והתברר לנו במהלך הטיול עד כמה זה עזר".
איך הרגשת מול הנוף והעוצמה של הטבע?
"שהעולם מדהים ושהעולם יפה וצריך ללמוד ולחיות עם מה שיש לנו במתנה. באנגלית להווה קוראים פרזנט – מתנה. זה מה שהרגשתי באותו הרגע. מה שהיה בעבר הוא בעבר ואני רוצה לחיות את הפרזנט – את המתנה, את ההווה. יש הרבה מה לראות בסובב אנאפורנה. נחלים, מפלים, וכל יום הנוף משתנה ממקום למקום. ראיתי את העוצמה של הטבע לעומת האדם. הנפאלים מכבדים את הטבע ולכן הם מתנהלים בפרדות וחמורים. הגענו לגובה של 3000 מטר ונכנסנו לבקתה קטנה וחשוכה בה מכרו כוס תה חם. ביום האחרון ירד שלג. כל המסלול היה מושלג ופחדתי ליפול לתהום. המסלול התעקל והמים לשתייה קפאו, אבל המשכנו לצעוד".
–
היו רגעים של פחד?
"הייתה תחושה של אפסות האדם. לבקתה הזאת בפס הייתה משמעות גדולה עבורנו.סיימנו את המסלול, ולמחרת הגענו לעיירת נופש בה כבר אפשר לקבל הודעות. אני מקבלת בווטסאפ הודעה שמקימים בית כנסת על שם הנווטת תמר אריאל ז"ל בקיבוץ שדה נחמיה. תמר ז"ל החליטה להמשיך בדרך ולא להישאר בבקתה בפס, וההחלטה הזו עלתה לה בחייה. אומץ ליבה והבחירה לא להפקיר חברים בשטח מלווה את המורשת שתמר השאירה אחריה. הפתיחה של הבית הכנסת הייתה לפני שבוע והטקס היה מרגש מאוד עבורי".
ובמעבר חד מהעולם השלישי, רחל תטוס בשבוע הבא לעיר הגדולה – ניו יורק. "שבוע הבא אני טסה לניו יורק עם קבוצה של עשר מנהלות. אנחנו אורחות של הקהילה היהודית שם. אנו יוצאות בתחילת חופשת חנוכה לסיור ברחבי הקהילה היהודית והפדרציה, והשיא הוא שאנחנו אורחות של הקהילה היהודית בניו יורק. אנחנו מתרגשות מאוד. מכינות את עצמנו לנסיעה שיש לה משמעות גדולה יותר בימים אלה עם האמרות האחרונות על יהודי התפוצות. אני חושבת שיש לנו קהילה תומכת ואוהדת של היהודים בתפוצות, וזה חשוב מאוד, הקשר למדינת ישראל. אנחנו רוצות להראות פנים אחרות, אוהבות ותומכות, ואת החשיבות שאנו רואות בקשר שבין הקהילה היהודית בארץ לקהילה היהודית בתפוצות בעולם".
רחל בר מעוז, כשמה כן היא. מלאה בעוז, חוכמה ושמחה. הבחירה שלה להגיע לקרית שמונה תרמה רבות לקהילה בעיר. ואומנם רחל מרגישה שזכתה בבחירה שעשתה, אך גם אנחנו זכינו מפועלה הרב שתרם ישירות לאנשי קרית שמונה והסביבה.
