קריית שמונה מאופיינת בקהילתיות ובחום שקיים בין התושבים. תושבים שמסייעים לתושבים ועוסקים בפעילות התנדבותית כחלק בלתי נפרד מחייהם. אחד מהתושבים הוא דוד מרציאנו בעל מספרה בקריית שמונה וספר מוערך בתחום כבר עשרות שנים. דוד משלב בין מקצוע הספרות לבין ההתנדבות והתרומה לקהילה שהפכה לשגרת חיוו, ועבור התושבים לחלק בלתי נפרד מהנוף המקומי. דוד שנולד בקריית שמונה מחובר אליה עד היום. “כשחוזרים הביתה לקריית שמונה תמיד יש תחושה של התרגשות כבר מצומת עמיעד. גם שנוסעים לאירוע מחוץ לעיר וחוזרים, מיד יש את ההרגשה הנה הגענו הביתה לקריית שמונה”. אמר דוד.
דוד מרציאנו (52) נשוי לזוהר, ולהם חמישה ילדים. דוד מספר כי זוהר אשתו עוסקת אף היא בתחומי היופי. דוד נולד בקריית שמונה בשנת 1967 והחל לעסוק מקצוע הספרות עוד משנת 1989 כאשר סיים את קורס הספרות והחל לעבוד בתחום. כמה שנים לאחר מכן החל לעבוד כספר עצמאי בקריית שמונה לאחר תקופה קצרה בתל אביב. לאחר שחזר לקריית שמונה פתח דוד מספרה לראשונה ביחד עם הספר איציק מרציאנו, אח של דוד שאף הוא ספר מוערך בתחום, כיום דוד בעל מספרה במרכז העיר.
דוד שמאוד מחובר לקהילה ועוסק כבר שנים רבות בפעילויות התנדבות למען הקהילה מחבר לא פעם בין תחום העיסוק שלו ספרות לבין תרומה לקהילה. אחת הפעילויות ההתנדבויות המרכזיות של דוד היא שיתוף פעולה עם עמותת ‘זיכרון מנחם’ שעוסקת בתרומות שיער לחולי סרטן. דוד מספר כי הפנייה הראשונה אליו מעמות
ת ‘זיכרון מנחם’ הייתה לפני שנים רבות בבקשה לקיים יום התרמת שיער ב’מכללת תל חי’. דוד מיד נרתם לבקשה ואף צירף אליו את אחיו איציק מרציאנו ואח נוסף מיוקנעם שבתחום הספרות. האירוע היה מוצלח מאוד ומאז דוד מתנדב באופן קבוע ונענה לכל פניה של עמותת ‘זכרון מנחם’. “הפעילות למען חולי הסרטן זאת פעילות שאני עושה במשך כל השנה. יש שלושה ימי התרמה קבועים בשנה של עמותת ‘זיכרון מנחם’ אבל אצלי במספרה אני עושה את ההתנדבות של תרומת השיער כל השנה. אני גוזר את השיער של תורם השיער, ולא גובה כסף על התספורת, שולחים את השיער לעמותת ‘זיכרון מנחם’ ומקבלים על כך תעודה. אני מופיע באתר של עמותת ‘זיכרון מנחם’ ואנשים פונים דרך האתר וכבר יודעים שאני חלק מהתרומה ומגיעים אליי באופן אישי”.
דוד לקח את ההתנדבות צעד אחד קדימה ובמחשבה יצירתית בשיתוף בית הספר ‘ברנקו וייס’ בקריית שמונה יצרו בבית ספר “מספרה קהילתית” שמקבלת לקוחות אחרי שעות הלימודים. דוד מספר כי בבית הספר קיים חוג ספרות והתגבש רעיון של לפתוח מספרה קהילתית בשיתוף בית הספר והתלמידים בחוג לספרות והייתה הענות מדהימה. “היו ימים שלא יכולנו לקבל אנשים בגלל תפוסה מלאה, עם מחירים מוזלים לאנשים שמגיעים אבל זה בעיקר היה לתת לילדים תעסוקה מעבר לשעות הלימודים וגם ללמד אותם ערכים. בבוקר היינו לומדים במסגרת החוג לספרות ובערב הילדים בעיקר עבדו, אני עזרתי לספר ולערבב חומרים אבל הילדים צבעו ועשו “חפיפות” ו”פאנים” ללקוחות שהיו כבר מגיעים באופן קבוע, ומבקשים תלמיד ספציפית שיהיה הספר שלהם” אמר דוד והוסיף “הייתה הצלחה גדולה עם הילדים. הילדים שלא חשבו שהם מסוגלים להצליח, לימדתי אותם להאמין בעצמם ושהכול אפשרי. נתתי להם את הרגשה שאני כמוהם, ובאתי מאיפה שהם נמצאים היום, וגם אני לא אהבתי ללמוד, וגם אני לא סיימתי לימודים ובכל זאת אני מאמין בעצמי. הייתי גם כמו אבא לילדים וגם קשוח כשצריך. ילדים מרגישים את החיבור לעצמם, להתנדבות. אני שמח שהתחברתי עם הילדים שהם בכלל לא חשבו שהם יכולים, “זרקתי אותם למים”. הייתי עומד לידם בזמן שהם היו מספרים לקוחות ונותן להם להתמודד לבד. אבל מה שבעיקר נתתי לילדים והם נתנו לי בחזרה זאת אהבה”. דוד אומר כי בשעות הצהריים להצליח להביא את הילדים לבית הספר מעבר לשעות הלימודים זה היה הישג גדול מבחינתו. מעבר לפעילות בבית הספר, דוד שהיה מסור מאוד להתנדבות, היה מסיע את התלמידים, אוסף אותם אחרי שעות ב
ית הספר, ומביא אותם למספרה. “כיום הפעילות ההתנדבותית נעשית על ידי מישהו אחר ואני שמח שהפעילות של המספרה הקהילתית ממשיכה”. אמר דוד.
נראה כי הפעילות ההתנדבותית של דוד לא מסתכמת רק בחולים ובילדים אלא גם בקשישים. שבוע הקשיש בקריית שמונה שמתקיים כל שנה בבית המייסדים, שדוד הוא חלק בלתי נפרד מהיום הזה. השבוע התקיים שבוע הקשיש השנתי בבית המייסדים בקריית שמונה. יום אחד בשבוע הקשיש הוא יום יופי ופינוק לקשישים,. ביום זה דוד מספר בהתנדבות את כל הקשישים ואומר שבשביל הקשישים יש כמה זמן שצריך. מלבד דוד יש עוד הרבה בעלי מקצוע מתחום היופי שמגיעים להתנדב ביום היופי בשבוע הקשיש. ההתנדבות בבית הקשיש היא מיוחדת עבור דוד שמספר כי הקשישים כבר מכירים אותו ואת משפחתו ובזמן שהוא מספר את הקשישים ומפנק אותם הוא עצמו נהנה מתשומת הלב של הקשישים אליו והיחס החם שמקבל מהם.
דוד מרציאנו מוכר בקהילה של קריית שמונה והגליל העליון והוא חלק ממשפחה שורשית בקריית שמונה להורים ג’ורג’ט ושלמה ז”ל וארבעה עשר אחים ואחיות שרובם מתגוררים בקריית שמונה. כששאלתי את דוד על הילדות שלו בקריית שמונה הוא אומר כי מבחינתו החוויות הן זהות לכל תושבי קריית שמונה. ילדות בצל מלחמות, וקטיושות שחיברו מאוד את הקהילה. החיבור לקהילה מאוד חזק בעיר בגלל התחושות טובות שקיימות בין התושבים. “לכל מקום שהולכים האנשים חמים ושואלים לשלומך, אומרים שלום. הקהילתיות היא להרגיש חלק מהאנשים ומהקהילה שהם הבית. כשמגיעים הביתה לקריית שמונה תמיד יש תחושה של התרגשות כבר מצומת עמיעד. גם שנוסעים לאירוע מחוץ לעיר וחוזרים, מיד יש את ההרגשה הנה הגענו הביתה לקריית שמונה”.
כל מי שמתקשר לדוד מקבל מענה. “כים, זקנים, וכל מי שצריך תספורת. “אם אפשר לבוא ולספר, אני קודם כל הולך אחר כך שואל איפה הבית”. אמר דוד שההתנדבות שלו
היא גם בתי חולים. “אם חולים צריכים תספורת, אפילו אם צריך לסגור את המספרה, וגם לא לגבות כסף על התספורת, אני מגיע לבית החולים”. דוד מספר על מקרה שהיה לו עם אישה חולה שהחלה שיקום בבית חולים, אח של האישה החולה פנה אל דוד וביקש ממנו לבוא ולספר את אחותו בבית החולים, דוד ואשתו זוהר מיד נענו לבקשה, סגרו את העסקים שלהם ונסעו אל האישה שקיבלה תספורת, צבע ופינוק מדוד, ומזוהר טיפולי יופי. היום האישה מגיעה אל דוד למספרה. מקרה נוסף ולא פשוט שעבר על דוד עם אישה חולת סרטן שהיה נדרש לעשות קרחת בעקבות מחלתה. דוד שסיפר את האישה ועשה לה קרחת מספר כי האישה לא שוכחת אותו עד היום, וכל פעם שהיא רואה אותו היא מזכירה לו איך סיפר אותה לקרחת ברגישות רבה. מבחינת האישה כשהיא נאלצה להוריד את השיער בעקבות מחלתה חרב עליה עולמה והמפגש עם דוד הוא מפגש שהיא לא תשכח לעולם.
דוד מספר על מקרה מיוחד שנגע מאוד לליבו. הוא התבקש לתרום תסרוקת לילדת לבת מצווה, דוד שאינו עוסק בתסרוקות ביקש לדעת איפה תתקיים הבת מצווה בכדי לנסות ולסייע בדברים נוספים. הבת מצווה התקיימה במבנה ‘נשי אישי’ של שירה ג’רג’י. דוד ביקש להיות שותף לאירוע. הוא רתם את חבריו הם אספו כסף והזמינו אוכל וכיבוד לבת המצווה. חבר שהוא צלם גם נרתם, חנות בגדים בקניון תרמה שמלה ובגדים, נתרמו עוגות וכל מה שהיה צריך. התרגשתי מאוד אמר דוד.
נראה כי הפעילות של דוד רק הולכת ומתרחבת בזכות החברים של דוד שנרתמים לסייע בכל פניה. החברים הם כמו משפחה בשבילו, נפגשים בערבים, בשבתות ובבוקר מתחילים את היום ביחד עם קפה וממשיכים כל אחד ליום שלו ושותפים גם לפעילות ההתנדבותית בקהילה. החברים של דוד שנחשפו לפעילות ההתנדבותית הרבה שלו נרתמים לסייע יחד בעל פניה לסיוע ועזרה, אוספים כסף ופותרים ביחד את הבעיה, כל בעיה שנדרשת בעזרה.
ההתנדבות שהפכה כבר לחלק בלתי נפרד מחייו של דוד תמיד ממלאת אותו בשמחה “יש ימים לא פשוטים בעבודה, כמו כל עסק בעיר לפעמים אין פרנסה, וכשאני הולך לימים של פעילות התנדבותית אין שכר, אבל ההרגשה של אחרי ההתנדבות כמו הרווחתי מאה אלף שקלים באותו היום”. לדוד אין רגע דל והוא אף מתנדב בבית הספר ‘רננים’ בקריית שמונה, מועדוניות ילדים, ובבסיס גיבור בקריית שמונה, וכשהוא מתבקש להגיע לספר את החיילים הוא מיד מתייצב. בעבר אף נקרא לאירועים מיוחדים בבסיס גיבור כמו טקסים ואירועים ביטחוניים שלא מאפשרים לחיילים לצאת הביתה ולהסתפר, דוד מיד נענה לבקשה ומגיע.
מבחינת דוד סגירת המעגל היא שהיום הבן שלו עוסק בפעילות ספורט התנדבותית לילדים והוא ממשיך את הערכים שהוא ספג בבית, כמו הערכים שדוד ספג בביתו כשהיה רואה את אמא שלו ג’ורג’ט ז”ל מסייעת ועוזרת לכל מי שהיה צריך. וגם הסבא של דוד היה עושה בריתות בהתנדבות.
“אני מרגיש כייף להתנדב, אני שמח שפונים אליי, ובעקבות הפרסום שאני עושה בפייסבוק פונים אליי אנשים ומבקשים להצטרף ולסייע כשצריך. בקריית שמונה יש אנשים חמים שאוהבים לעזור, אוהבים להיות בצד הנותן גם כשאין להם. זאת קריית שמונה והאנשים שמייחדים העיר”.
