קריית שמונה לא נכללה ערב המלחמה בתוכנית הפינוי הלאומית • כ־21 אלף מתוך 24 אלף תושבי העיר פונו ופוזרו לכ־300 מתקני אירוח; במשך חודש לא היה מידע מלא על מיקומם • מסגרות החינוך למפונים נפתחו באיחור ומחלקת הרווחה בעירייה רשמה זינוק של 50% בפניות. דוח מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, מפרט את הכשלים: ״מצאנו אי־סדר מוחלט בפינוי היישובים״
*.צילום: דוברות מועצה מקומית חצור הגלילית, דוברות עיריית קריית שמונה, דוברות כבאות והצלה צפון, דוברות משטרת ישראל, דוברות מרכז חוסן גליל מזרחי
מה שנחווה בקריית שמונה ככאוס מתמשך מקבל כעת ביטוי רשמי בדוח שמפרסם מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן. עיר שלמה שתושביה הופקרו ונעקרו מבתיהם, משפחות שהתפצלו בין מלונות, ילדים שנותרו שבועות ללא מסגרות ועירייה שניסתה לאתר את תושביה הפזורים ברחבי הארץ. מהביקורת עולה כי העיר הגדולה ביותר הסמוכה לגבול הצפון לא נכללה בתוכנית הפינוי הלאומית, והכשלים התכנוניים והניהוליים השפיעו ישירות על עשרות אלפי תושביה.
״מתקפת הטרור חשפה את מחדל ההיערכות״
בלב הביקורת עומדת תוכנית ״מלון אורחים״, התוכנית הלאומית שנועדה להסדיר פינוי אזרחים למלונות ובתי הארחה בעת חירום. התוכנית המקורית תוכננה לתת מענה לפינוי של כ-300 אלף בני אדם.
אלא שבשנים האחרונות צומצם המתווה לכ־45 אלף מפונים בלבד – והוא לא אושר בידי הממשלה. כך, עם פרוץ המלחמה, לא הייתה בידי המדינה תוכנית פינוי וקליטה מעודכנת. בפועל, בשלושת החודשים הראשונים למלחמה פונו והתפנו מבתיהם כ־210 אלף בני אדם מהצפון והדרום.
קריית שמונה עצמה לא נכללה מלכתחילה במתווה, וההשלכות באו לידי ביטוי כבר בימים הראשונים למלחמה. רק ב־20 באוקטובר 2023 הודיע משרד הביטחון על פינוי רשמי של תושבי העיר, אלא שעד אז כ־10,000 תושבים כבר התפנו עצמאית. בסך הכל פונו מקריית שמונה כ־21 אלף תושבים – כמעט כל אוכלוסייתה ערב המלחמה.
גיבשו תוכנית ייעודית. הימנעות זו, קובע הדוח, הביאה לכשל בפינוי.
״אנחנו בעצם פירורים בארץ״
רבים מתושבי קריית שמונה עזבו את בתיהם בתוך שעות. חלקם יצאו ללא בגדים להחלפה, ללא תרופות או מסמכים ולעיתים גם ללא טלפון נייד. בימים הראשונים נשענו המפונים על יוזמות מקומיות וארגוני סיוע, ללא מנגנון סדור שהבטיח אספקה רציפה של ציוד בסיסי ושירותים חיוניים.
56,535 תושבים התפנו מהרשויות בצפון. תושבי קריית שמונה פוזרו תחילה לכ־180 מתקני אירוח ב־100 יישובים ברחבי הארץ, ובהמשך לכ־300 מתקנים. הם נקלטו בכ40 רשויות ברחבי הארץ, כאשר הריכוז הגדול ביותר היה בטבריה והסביבה, שם שהו כ-9,500 מפונים.
במשך כחודש ימים לא היה לעיריית קריית שמונה מידע מלא על מיקומם של תושביה. בדוח נקבע כי הפיזור ״התאפיין בהיעדר יכולת לספק מענה לתושבים, עד כדי גרימת סבל מיותר והגברת החרדה והאי־ודאות״. אחד המפונים, שנמנה בקבוצת מיקוד של משרד מבקר המדינה, תיאר זאת כך: ״תושבים כבר קיבלו הודעות לאן כל אחד הולך וזה היה כאוס אחד גדול… אם אני קיבלתי מלון X הבן שלי קיבל Y והבת שלי קיבלה Z, כשכולנו משפחה גרעינית אחת… אנחנו בעצם פירורים בארץ״.
סיוע של 5 שקלים ביום למפונה
גם ברמת הקליטה עצמה התגלו פערים חמורים. מפונים הגיעו לרשויות הקולטות ללא היוועצות מוקדמת, לא בוצע תיעדוף של מלונות לצורכי אוכלוסיות שונות, ובפועל נקלטו התושבים בעיקר בידי בתי המלון ולא בידי הרשות המקומית. משרד הפנים העמיד לרשויות הקולטות סיוע של חמישה שקלים ליום מפונה – סכום שאינו משקף את היקף ההוצאות הנדרש להפעלת שירותי רווחה, חינוך ולוגיסטיקה, ואינו נבחן שוב גם לאחר שהתברר שאינו סביר.
נוסף על כך, החזרי הוצאות עבור השירותים והרכש שבוצעו בחודש הראשון למלחמה לא הועברו עד יולי 2024. עבור אותן רשויות, שנדרשו לתת מענה מיידי לעשרות אלפי בני אדם, המשמעות הייתה התנהלות תחת עומס כבד וללא מעטפת תקציבית.
מערכות החינוך והרווחה קרסו תחת היקף הפינוי
מחלקת הרווחה בעיריית קריית שמונה רשמה עלייה של 50% במספר הפניות עד פברואר 2024, ועד יוני נפתחו 265 תיקים חדשים, בעיקר על רקע מצבי סיכון והחמרה במצב משפחות שנעקרו מבתיהן.
המלחמה, ומהדוח עולה כי בסוף דצמבר 2023 לא היה למשרד החינוך מידע על מיקומם של 16% מהם. גם באביב 2024 לא היה בידי המשרד מידע מהימן על מקומות הלימוד של כרבע מהתלמידים המפונים מהרשויות בצפון.
בינואר 2024 13,457 תלמידים בכלל הרשויות שנבדקו – כ־39% מהילדים ברשויות שנבדקו – לא שובצו כלל במסגרות, ולגבי 2,358 תלמידים לא היה מידע על מקום הימצאם.
בטבריה, שאליה פונו רבים מתלמידי קריית שמונה, נפתחו מסגרות לימוד רק לאחר כחודשיים. בחלק מהמקרים למדו תלמידים ארבע שעות ביום בלבד, בתנאים של מחסור במבנים ובכוח אדם. המפונים תיארו חוסר יציבות מתמשך. חשוב להדגיש: הרשויות הללו עשו רבות אבל בהיעדר היערכות מוקדמת, תקציבים ותקנים לא יכלו לספק מענים חינוכיים רחבים יותר.
בקבוצות המיקוד שערך משרד מבקר המדינה אמר אחד המשתתפים: ״רק לאחר כחודשיים המערכות התחילו לעבוד, בצורה מקרטעת. בתקופה הראשונה לא ניתן היה לתת מענים בגלל המון סיבות. לא היו צוותים, לא היו תקציבים, לא היה ברור ממשרד החינוך איך הדברים פועלים. המון אי־ודאות, מי אחראי״. משתתף נוסף הוסיף: ״יש עקירה של ילדים ממקום למקום, וגם המטפלות שם מתחלפות… לא קיימת יציבות בתחום החינוך״.
המבקר אנגלמן התייחס לממצאים בדוח וקבע כי בהיעדר הגדרה ברורה של תפקידי רשות מקומית מפונה, כל רשות מפונה פעלה מול תושביה לפי יכולתה והבנתה. העדר הרלוונטיות של התכניות הצה"ליות והממשלתיות השפיעו באופן ניכר גם על השלטון המקומי.
לדבריו, ״על רה"מ, שרי הממשלה וצה"ל ללמוד את פרטי הדוח ולתקן את הליקויים בהקדם. מדינת ישראל חייבת להיערך למצבים של פינוי עשרות אלפי אזרחים, בפרט לאור המצב הביטחוני הקיים".
