מידע 8

ראיון בלעדי: יורם מלול חובר לראש העיר ניסים מלכה

“הבנתי שאסור לי לעמוד מהצד, ולהפקיר את קריית שמונה בידי חסרי ניסיון”

דרמה פוליטית: יורם מלול חובר לניסים מלכה, מוריד את הכפפות ומספר מדוע הוא חושש שגורל העיר יופקד בידי אביחי שטרן על הסגנון: “בשנים האלה שישבנו ביחד באופוזיציה, הבחנתי בהתנהגות עצבנית מאוד, קפריזית, נרקסיסטית. מדובר בילד קטן, עם התנהגות ילדותית”. על ההצעה לסייע ללא שכר: “חטפתי זלזול ויוהרה, שרק הבהירו לי עוד יותר מי הטיפוס”. על חלוקת התפקידים ע”י אביחי: “מסחרה כזו עוד לא היתה בקריית שמונה. חלק מהיושבים שם הלכו אחרי הממון ואחרי חלוקת השלל”. על ההחלטה לחבור לניסים מלכה: “הבנתי שאסור לי לעמוד מנגד, ולתת לקריית שמונה להתרסק עם אביחי. השינוי יתקיים בענק – איתי ועם ניסים, בשותפות מלאה ומנצחת”. ראיון בלעדי

בשלב מסוים, מספר יורם מלול, האסימונים נפלו בזה אחר זה. זה קרה בשעת לילה מאוחרת, אחרי שלא הצליח להעפיל לסיבוב השני בקרב על ראשות העיר. הוא כבר הודיע על פרישה, ויתר על החלום, אבל אז המציאות הצליחה להפחיד אותו, ולגרום לו להיענות לאינספור הבקשות מבוחריו, לחזור אל הזירה כמבוגר אחראי. “ברגע שהבנתי שלאביחי יש סיכוי להיות ראש העיר – חשתי פחד וחשש אמיתי. ולא רק בגלל גילו הצעיר, אלא בגלל שאני מכיר אותו מקרוב, ויודע מהן היכולות האמיתיות שלו. הבנתי שאני לא יכול לעמוד מהצד, ולהרגיש בהמשך שהיה לי חלק בנפילתה של קריית שמונה אל התהום. עם אביחי זה יקרה, ללא ספק. הדרך אל התהום ודאית. ולכן כשקיבלתי את ההצעה לחבור אל ניסים מלכה, ולקחת חלק מרכזי בהנהגת העיר במהלך השנים הקרובות – הבנתי שטובת העיר מחייבת אותי לומר את שלי. חלק מהאנשים מוקסמים מפוסטים בפייסבוק ומצילומי סלפי, אבל הם לא יודעים מה באמת עומד מאחורי כל זה”.

***

הראיון עם יורם מלול מתבצע בביתו, בשעת לילה מאוחרת ביום רביעי. הוא מבין את גודל השעה, מבין שבעיני חלק מתומכיו המהלך שהוא עומד לבצע ייראה לא מובן מאליו. שהרי הוא הבטיח שינוי, הסיסמה היתה שינוי, ומהו שינוי אם לא דריסה מוחלטת של הנהגת העיר הקודמת? אבל מלול מסביר שהשינוי יבוא, בהתאם לנסיבות ולתוצאות הסיבוב הראשון, כפועל יוצא מניהול העיר ביחד עם ניסים מלכה. בפועל, הוא אומר, שינוי צריך להיות מדוד, שקול, הגיוני. לא סוג של הצבעת מחאה למועמד בעייתי שאין מאחוריו תוכן ממשי.

יורם, בוא נחזור אל הרגעים שבהם התחלת להבין שאתה לא עולה לסיבוב השני.

“לא האמנתי שזה יגיע. אבל חשבתי שאם אני לא עולה לסיבוב שני, אני לא יכול להמשיך הלאה לקמפיין נוסף. ובאמת, לקח לי בדיוק דקה להתייצב, לברך את אביחי ולהגיד לו מזל טוב, מרגע שהבנתי שאני לא בסיבוב השני.

“ואז כששאל אותי יובל אפריאט, ‘אתה תעזור לאביחי להרכיב את הקואליציה?’, אמרתי שאפתיע אותו – אבל אני לא הולך להיות מעורב. נתתי את הקרדיט ואת הסמכות למספר 2 שלי, יורם ממן, ולמעשה הכרזתי על פרישה. הפרישה הזו ישבה לי כאן, באונה האחורית. זה לא משהו ששלפתי. חשבתי שאם לא אגיע לסיבוב השני – אין לי מה לחפש בפוליטיקה. והטעות שלי היתה שאמרתי את זה לסובבים אותי ולקרובים אליי כבר במהלך הקמפיין, כי יכול להיות שלא כולם התאמצו מספיק לסייע לבחירתי לראשות העיר, והתמקדו יותר במועצת העיר. והמבין יבין”.

ואז אתה חוזר הביתה אל החיים השפויים שאחרי הפוליטיקה. אפשר להניח שהרגשת תחושת הקלה, לצד ההחמצה.

“אחרי חודשיים שבהם ישנתי 3-4 שעות בלילה, נכנסתי למקלחת בלילה, וזו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי שחרור אמיתי. אבן, או אפילו סלע, ירד לי מהלב. זה סלע שלקחתי באהבה ושמתי אותו על לבי, כי רציתי באמת להוביל את העיר הזו למקומות טובים. עם כוונות, עם רצונות, ואני חושב שגם עם יכולות. בכלל, הקמפיין הזה היה עם עליות ומורדות. כשהתחברנו למפלגת כולנו, הגעתי ל-30-34% בסקרים. כשהתחברנו למפלגה וערכנו את כנס הענק עם 750 איש, היינו משוכנעים שעלינו ל-40% ומעלה. הופתעתי לחלוטין מזה שביום הבוחר קיבלנו רק 20%”.

איך זה קרה, באמת?

“אני מבין שמה שפגע בי יותר מהאש הצפויה שבאה מהכיוון של הליכוד, הייתה אש לא צפויה. אש ידידותית לכאורה. את זה לא צפיתי. הלכתי על מהלך של קמפיין חיובי, ואמרתי ששום דבר לא יסיט אותי מהדרך. האמנתי שהציבור יודע מי אני, ולא טרחתי להגיב, להתגונן, להסביר. כלום. חשבתי שאני חסין אש. טעיתי. הכדורים חדרו, החצים המורעלים עברו את השוויון”.

מה היו בדיוק הכדורים?

“הכדורים היו חומרים שהגיעו מהמחנה של אביחי, שכללו סרטונים פוגעניים כנגדי. לא נראה על פניו שהסרטונים המכפישים באו ממנו, אלא דאגו לצייר כאילו הם הגיעו ממחנה הליכוד. נוצר מצב שסכסכו ביני לבין ניסים מלכה, ואביחי נהנה מהסכסוך הזה. בנוסף נהגו לפתוח פרופילים פיקטיביים בפייסבוק”.

במחנה אביחי טענו שזו השיטה של הצד השני. הכפשות, קמפיין שלילי וכו’.

“בדיוק להפך! אני זוכר שכמה ימים לפני הבחירות, היה יום קשה. ירו עלינו חצים מורעלים מהכיוון של אביחי, ונתתי הוראה להגיב באופן ענייני. כשהגבנו, הם התחילו לבכות. היו לי כמה שיחות עם אביחי שהתקשר – ‘יורם, תראה איך הפעילים שלך מגיבים לנו!’, ממש כמו ילד קטן.

“אספר לך משהו על אביחי, שתבין על מה אני מדבר. יום חמישי לפני הבחירות, ערכתי ערב קריוקי במטה. ראיתי את אביחי עם ארבעה חבר’ה, שותים בירות. בטוב לבי הזמנתי אותם אליי. הם לא התייחסו, הלכתי. כעבור שעתיים בא אליי אביחי ושאל ‘אני יכול לדבר איתך בצד?’. הלכנו לצד והוא אמר ‘אתה לא בסדר, יורם, הפרעת לי בחוג בית’. אמרתי לו ‘איזה חוג בית? ישבת עם ארבעה אנשים ושתיתם בירות. מה חוג בית בזה?’. כאן הבנתי עוד יותר שמדובר בילד קטן, עם התנהגות ילדותית. זה האיש שינהל את העיר? אני מוטרד. אני עוד יותר מודאג לגורלה של העיר, אם נפקיר אותה בידיים של הילד הזה”.

היית איתו ארבע שנים באופוזיציה. ניהלתם מאבקים ביחד, היו לכם לא מעט שיחות ופגישות. לא הבנת את כל הדברים האלה בזמן אמת?

“הבנתי שמשהו לא בסדר עם האיש, אבל לא הייתי מספיק ממוקד כמו היום. לא חשבתי שהוא יטען לכתר, כל כך מהר. בשנים האלה שישבנו ביחד באופוזיציה, הבחנתי בהתנהגות עצבנית מאוד, קפריזית, נרקסיסטית. לא אחת כשהיינו באותו צד, שמעתי ממנו צעקות כלפיי, בחוסר כבוד משווע. ממש כאדם אל אדם. לא נחה דעתי מההתנהגות הזו. בקמפיין זה אפילו הוחמר. האמת היא שלא האמנתי שהוא יגיע לסיבוב השני, לא ייחסתי לו חשיבות. כשאביחי הגיע לסיבוב השני, הפכתי באמת מוטרד מכך שהילד הזה עומד חלילה לנהל את העיר”.

אז למה זה מה שאיחלת לו בליל הסיבוב הראשון?

“בכנות? הייתי כבר בדרך החוצה, ורציתי לסיים יפה, בג’נטלמניות. אבל אחרי שחזרתי והחלטתי שלא לפרוש, אחרי שכבר ידעתי שהוא זה שירה בי את הכדורים ה’ידידותיים’, ובאתי אליו כדי להציע את עצמו בתפקיד ללא שכר – חטפתי זלזול ויוהרה, שרק הבהירו לי עוד יותר מי הטיפוס. עוד לפני שסיימנו את המו”מ, הבנאדם קם, לקח את הטלפון שלו ויצא. דווקא לאור הקמפיין המכפיש שאביחי ועו”ד יורם ביטון עשו כנגדי, ציפיתי שהם יהיו הרבה יותר אנושיים.

“תבין, נאלצתי לא אחת להגן על הילד הזה במהלך הישיבה שלנו באופוזיציה, לעתים גם עשיתי את המלחמות שלו. בנצי, שהיה ראש האופוזיציה, לא תמיד היה שם. התייחסתי לאביחי כמו אחד שזקוק להגנה, ואני תמיד אחד שמגן על החלשים. אבל בדיעבד, כשירד לי האסימון שזה הילד שהולך חלילה לנהל את העיר – אני מודאג מאוד. ירדו לי הרבה אסימונים בימים האלה שאחרי הבחירות”.

היו דיבורים על זגזוג מצדך, ברמת החבירה למפלגות הארציות. איך אתה מתייחס לזה?

“השאלה הזו מצוינת, והיא לגיטימית לגמרי. אז האמת היא שמעולם לא ייחסתי למפלגה ערך, מלבד פלטפורמה ויכולת להיעזר בנציגי אותה מפלגה בכנסת. אבל המפלגה האמיתית שלי היא קריית שמונה. אין לי שום סמל על המצח. אני לא אדם שהולך כמו עיוור אחרי מפלגה. אני הולך אחרי המצפון שלי, ואחרי מה שהכי נכון”.

אבל כאן מדובר בפנייה חדה יותר. אף אחד לא באמת האמין שתתחבר לניסים מלכה.

“נכון. אפשר לראות את זה באופן שטחי כזגזוג, אבל האמת הרבה יותר מורכבת. הקושי הכי גדול שלי היה לקבל את ההחלטה לחבור לניסים מלכה, בגלל שבמשך 5 שנים היו מאבקים והיו ויכוחים על הדרך. אבל עדיין, אני חייב להגיד שלמרות הכל, למרות חילוקי הדעות, תמיד היה ברור לי שניסים מלכה עושה למען קריית שמונה. חשבתי שאפשר עוד לטייב את זה, ולכן התמודדתי בעצמי, אבל בסך הכל אי אפשר להתעלם מההישגים שהיו כאן בתקופה האחרונה. ואגב, אני מאלה שמברכים על כל דבר טוב שנעשה בקריית שמונה. אף פעם לא התנגדתי למשהו שנעשה לטובה. גם אלי זפרני יעיד שעשיתי לו לייקים על הישגים מרשימים שהוא הציג. תמיד הצבעתי באופן ענייני. לא הייתי אנטי באופן אוטומטי. תמיד בירכתי על פרויקטים שנעשו, ולבי גם מתמלא בשמחה כשאני רואה שנעשים דברים יפים. נכון, יש עוד הרבה מה לעשות, ולכן אני עדיין כאן, ועדיין מציע את עזרתי.

“אני שוב חוזר ואומר – קריית שמונה בשבילי היא מעל לכל דבר. כן, גם אם יגידו שיורם זגזג. שיגידו. אני באמת אעשה את הכל להצלחתה של קריית שמונה. אם הייתי חסר עמוד שדרה ומפחד מה יגידו עליי, הייתי עומד על הגדר והולך לאופוזיציה. וזה מה שחשבתי לעשות, עד שהבנתי שאסור לי לעמוד מנגד, ולתת לעיר להתרסק עם אביחי. זוהי האמת.

“הבטחתי שינוי – ואני בטוח שיהיה כאן שינוי. החבירה שלי אל ניסים מלכה באה אחרי הקריאה שלו, שהוא מוכן לתת לי ליישם חלקים נרחבים מהאג’נדה שלי. וזה השינוי האמיתי. ניסים מלכה קרא לי לנהל את העיר ביחד איתו. זה לא שינוי? העדפתי שינוי, אבל לא פיללתי למצב שבו השינוי הוא הילד הזה. ועכשיו כשאני בוחן את האלטרנטיבות – ברור לי שצריכים שינוי שבו אקבל סמכויות נרחבות, ואחבור אל ניסים. אין לי ספק שזה יהיה חיבור מנצח”.

***

מסיבת העיתונאים החפוזה שנערכה השבוע ע”י אביחי שטרן והמפלגות השונות, הצעירות ברובן, חיזקה עוד יותר את תחושתו של מלול בנוגע ליכולות הניהול של שטרן, ולאופן חלוקת השלל באופן חסר תקדים, וללא שקיפות כמובטח. “ידעתי מה השותפים שלו קיבלו, ידעתי שהם חילקו את עור הדב לפרוסות דקות, שאף פעם לא נחתכו בקרית שמונה. אני מזכיר שסגן ראש עיר זו משרה שמחולקת לשניים, וכרגע חתכו את אחד החצאים לשני חלקים נפרדים. מסחרה כזו עוד לא היתה בקריית שמונה. מנגד הצעתי את שירותיי בחינם אין כסף. ביקשתי להיות ממלא מקום ראש העיר ללא שכר כלל. אבל אדם ביקורתי כמוני, ישר וערכי, מהווה כנראה איום. אני מעריך שהחשש של אביחי ושל עו”ד יורם ביטון לעמוד במבחן הביקורת שלי או לעמוד בצל אל מול הניסיון שאני מביא – זה מהווה להם איום לעתיד”.

מה הכוונה ב”חילקו את עור הדב”?

“אף פעם לא קרה שמחלקים כך משרות של סגנים. גם עדיין לא ראינו, נכון לרגע זה, הסכמים שמחויבים ע”פ חוק להיות על השולחן, ובפרט כשהחבורה הזו מדברת על שקיפות ועל פוליטיקה חדשה. הם תפרו שם את הכל, החליפות כבר מוכנות. זה נראה לי נמהר מדי.

“מסיבת העיתונאים רק חידדה אצלי את התחושה שחלק מהיושבים שם הלכו אחרי הממון ואחרי חלוקת השלל. כל אחד עשה חשבון איפה הוא ירוויח וכמה הוא ירוויח. לעומתם אני לא זקוק למשכורת, אני מקבל החלטות ענייניות בלבד, ואני מודה לאל שיש לי את הפריבילגיה הזו. באתי לעשייה הציבורית לא מתוך רצון לעשות לביתי או לחפש שכר, כי את זה, תודה לאל, כבר יש לי מאז שפרשתי מהמשטרה. ההגעה שלי לחיים הציבוריים, באמת ובתמים, היא מתוך רצון אמיתי, להוביל את קריית שמונה למקומות מתקדמים ואיכותיים יותר.

“אני רוצה שהציבור יבין שהרגשתי שאסור לי לעמוד מהצד ולהפקיר את גורלה של העיר הזו אצל אנשים חסרי ניסיון, שמנוהלים ומנווטים על ידי אחרים. ידעתי שאם לא אעמוד במבחן הזה וקריית שמונה תינזק – לא אסלח לעצמי. בכלל, חלק גדול מהאנשים שמקיפים את אביחי – ניסו לחבק אותי בעבר. לא רציתי להיות חייב להם, ולכן דחיתי את החיבוק שלהם. כנראה הם הבינו שעדיף לטפח סייח צעיר מאשר סוס ותיק ומנוסה, שלא ימכור להם את העיר בעבור נזיד עדשים”.

***

קשה שלא להתרשם מדמותו של יורם מלול. הוא אמנם מודה שלפעמים הוא דוגרי מדי, מה שגובה מחיר בפני עצמו, אבל מול כל בעלי החליפות שגדולות עליהם בכמה מידות, יורם מדבר מהלב, מהבטן, בעיקר מתוך ראייה שקולה ומפוכחת של אדם שראה דבר או שניים בחייו. הוא מבין שהמהלך עלול ‘לשרוף’ אותו בעיני הקהלים שמדקלמים “רק לא ניסים” בעיניים מזוגגות, והוא מבין שהדרך הכי נוחה עבורו היתה לשבת בבית ולראות מהצד איך כולם מתקוטטים ומזיעים. אבל מה שהפיל את הפור היה משפט שאמר לו חבר – “אם לא תעשה את הדבר הנכון עכשיו, אתה לא תסלח לעצמך בעתיד. וכבר לא תוכל להחזיר את הגלגל לאחור”. ומבחינתו של יורם, הדבר הנכון הוא בפירוש לחבור אל ניסים מלכה, וביחד להנהיג את העיר. הוא מזכיר גם שהוא וניסים אינם אויבים. “שנינו גדלנו בעיר, ויש בינינו הערכה הדדית. בפוליטיקה יש תמיד ביקורת, אבל גם יש הבנה שביחד נוכל לממש את החזון הגדול. ניסים יעניק לי את שיתוף הפעולה המלא לצורך השינוי. אל לנו ליצור שנאת חינם בינינו, בתוך העיר הקטנה שלנו. אחרי הכל, כולנו אחים ואנחנו באמת חייבים להתאחד, ללא אווירת ההסתה והפילוג שהחדירו לשיח הציבורי חלק מהמועמדים האחרים.

“הסכמתי להצטרף אל ניסים מלכה רק לאחר שקיבלתי את הסמכות המלאה לממש את האג’נדה שהלכתי איתה. קיבלתי הסכמה למימוש חקר גבולות, כשאהיה ממונה על הביצוע. קיבלתי סמכויות בחברה הכלכלית על מנת להבריא את החברה. בנוסף קיבלתי סמכויות להצעות לביצוע התייעלות במחלקות העירייה השונות, ועוד ועוד. אני הולך להשפיע ולבצע”.

ברור למלול שהפייסבוק ניצח את הבחירות, כמו שקרה למשל בעיר טבריה, עם רון קובי, וגם במקומות נוספים בארץ. זה ברור לו, אבל קשה לו לקבל את השיטה שבה מי שעושה יותר שידורי לייב, יותר סלפי, יותר סיסמאות ורבאליות – הוא זה שזוכה לאהדה, גם אם אין מאחוריו שום עשייה משמעותית. “ניהול עיר לא מתבצע באמצעות לייקים”, הוא מזכיר.

אתה מצליח להבין בכל זאת, למה חלק מהציבור הולך אחרי אביחי שטרן?

“אני לא מצליח, אבל כן מנסה להיכנס לראש שלהם. מכרו להם חלום ודמות לכאורה נקייה. יש לו אסטרטג טוב שבנה לו דמות של לוחם. אבל אני, כמי שמכיר אותו ב-4 השנים האחרונות, יכול להגיד שחוץ ממלחמות מיותרות – הוא לא הביא שום הישגים. להפך, הוא נחל כישלונות ויצר אנטי בכל מהלך שלו. הוא היה אנטי לשם האנטי, ניהל ויכוחי סרק מיותרים עם סלפי מוסרט תוך כדי דיונים חשובים, והיה מאוד אישי ולא ענייני. הרבה דברים באופוזיציה השגתי, למרות שהייתי באופוזיציה. מניסיון, כשהגעתי לטונים גבוהים – יצאתי מופסד. כשהלכתי ודיברתי אל ההיגיון – גם כחבר אופוזיציה, היו לי הישגים. לצערי, אביחי לא נהג בדרך הזו. עם הכלים האלה, איך נדמה לו שהוא יכול לנהל עיר? אני לא יודע אם הוא מבין בכלל את המשמעות של לנהל ולהנהיג עיר.

“אני, עם כל הניסיון שלי, תכף בגיל 60, ועם 30 שנות קריירה במשטרה, קצין בצה”ל ועם כל הרזומה שלי – הגעתי בדחילו ורחימו, בחרדת קודש, אל המשימה הזו שנקראת הנהגת קריית שמונה. אני לא מצליח להבין איך הבחור הזה, חסר הניסיון, מוכן לקחת את האחריות הכל כך כבדה, את העיר המורכבת הזו, ולהאמין שהוא יכול להצליח עם אפס ניסיון וללא הצלחות עד כה. ומילא אם היו לו הישגים. בחייו הוא ניהל לא יותר מאשר את עצמו. הוא לא ניהל בשום מקום עבודה, אין לו משפחה, אין לו ילדים במערכת החינוך. ואני עם כל הרזומה – כל הזמן שאלתי את עצמי, האם אני מסוגל לשאת את המשא הזה. הם לא מוטב לו שיהרהר קצת, האם לא כדאי ללמוד ולהתנסות, ורק אחרי זה יבוא ויתמודד? האם זו לא אחריות כבדה מדי לילד? האם קריית שמונה באמת צריכה סגנון קפריזי ונרקסיסטי?”.

אביחי טוען שראשי ערים רבים החלו את דרכם בגילאים צעירים, וזכו להצלחה.

“הוא מביא למשל את דנילוביץ’. זו הדוגמה למכירת האשליות שלו. דנילוביץ’ בעצמו, שהוא אכן ראש עיר מהמוצלחים שיש, חסה בצלו של איש משטרה, רב ניצב טרנר, במשך 10 שנים, והיה סגנו. רק לאחר מכן העז לקחת את המשימה הכבדה בהנהגת העיר באר שבע. וכאן אצלנו מדובר באדם חסר ניסיון לחלוטין, ולצערי גם חסר אחריות. כי באמת, אי אפשר להפקיר את קריית שמונה. יש הזדמנות של שני אנשים מנוסים, שבאמת יכולים להרים את העיר הזו. ולאמיתו של דבר, בלתי נתפס שהתכנית הנקודתית של 222 מיליון השקלים שיגיעו לעיר בהמשך להחלטת הממשלה, תכנית שניסים עמל עליה כל כך קשה – תלך לאיבוד. העיר תספוג נסיגה משמעותית מאוד, שתחזיר אותנו שנים רבות אחורה”.

עד כמה באמת ניסיון חשוב כאן? אולי באמת צריכים למחוק הכל ולהתחיל מחדש? למה לא, בעצם?

“אתם מדמיינים שהוא מראיין תא”ל במיל’ לתפקיד מנכ”ל העירייה? אתם מסוגלים לחשוב שהילד הזה מסוגל לנהל משבר בטחוני בקריית שמונה, ולקבל החלטות התלויות בגורל תושבי העיר? אנחנו רוצים לחזור לימים שבהם עובדי העירייה לא מקבלים משכורות ארבעה וחמישה חודשים, ויוצאים להפגין? זה האיש שילך למשרדי ממשלה, וינסה לדבר עם שרים בסגנון תוקפני וקפריזי? האיש שעד היום רק צעק והתלהם, הוא האיש שיכול לאחד ולנהל באופן ענייני ותרבותי את ישיבות מועצת העיר? זה האיש שיעמוד מול אלוף הפיקוד ויידע לקבל את ההחלטות הנכונות? זה האיש שאמור להוביל מינויים של מנכ”ל עירייה, יועץ משפטי, גזבר, מנהל אגף רווחה, מנהל אגף חינוך? אי אפשר לברוח מזה – חייבים בגרות, ניסיון, רוגע, יכולת להיות ענייני, יכולת אבחנה בין תפל ועיקר. לדעתי חלק מהציבור לא ראה את הדברים האלה, ולכן אני מרגיש חובה לומר זאת. אני לא יכול להרשות לשתוק, ולתת לציבור ללכת אחרי אדם שבוחריו לא יודעים מיהו באמת”.

מה התחושה שלך לגבי תוצאות הסיבוב השני? אתה מאמין שתהיה כאן דרמה הפוכה?

“מרגע שהחלטתי לא לשבת על הגדר, ולהביע עמדה נחרצת בעד שותפות ביני לבין ניסים מלכה – שותפות שתביא את השינוי האמיתי בצורה בוגרת ועניינית – אני רואה בשטח עד כמה הציבור צמא לחיבור הזה. אני מקבל ברשתות החברתיות הרבה חיזוקים למהלך, ואני מאמין שהמהלך הזה גם ינצח, בעזרת השם, לטובת העיר. כולם רוצים שינוי. השאלה היא איזה שינוי – האם שינוי שאנחנו לא יודעים מה הוא טומן בחובו, או שינוי מובטח של ניסיון ואחריות. כשניסים מלכה בא והציע לי שותפות – המשוואה השתנתה. המשוואה היא לא ניסים מול אביחי, אלא ניסים ויורם מאוחדים מול אביחי. זו המשוואה האמיתית.

“אני מודה ל-2,400 הבוחרים שלי, שלמרות רצח האופי שעשו לי, נשארו נאמנים אליי, ואני קורא להם לבוא אחריי למהלך הזה, להמשיך לבטוח בי ולסמוך עליי. השיקולים שלי ענייניים בלבד, כתוצאה מהכרות מעמיקה ואמיתית עם ניסים – וגם עם אביחי. אני כידוע לא מחפש לעצמי דבר, ולא מבקש שכר, מלבד תועלת לקריית שמונה. אני קורא גם לתומכים שהלכו איתי כברת דרך, ומסתנוורים מהבטחות הסרק של אביחי – להתעשת ולחזור הביתה. ההימצאות שלי לצדו של ניסים מלכה תוביל ליישום האג’נדה שבגללה 2,400 תושבים בחרו בי. האפשרות הזו קרובה מתמיד, וביחד נחולל שינוי מנצח ואחראי”.

Facebook
Google+
Twitter
LinkedIn
סגירת תפריט
דברו איתנו