לפני שלושה חודשים הוקם “חי בתל חי”- מיזם חברתי מטעם ארגון הבוגרים של מכללת תל חי, במטרה לתת מענה, מעטפת ותמיכה לבוגרים ולבוגרות שבחרו להתאקלם ולהמשיך את מגוריהם בצפון.
בסקר שנערך בשנת 2016 נקבע, כי 70 אחוז מהסטודנטים של מכללת תל חי הביעו נכונות להשאר בצפון. קהילת “חי בתל חי” הוקמה בכדי לתת מענה, מעטפת ותמיכה לבוגרים ולבוגרות אלה.
המיזם מרכז ומסייע בגיבוש חברתי וקהילתי של בוגרי המכללה שבחרו להמשיך ולגור בגליל העליון, מעניק מעטפת לכלל המורכבויות העולות עקב ההחלטה להתיישב באזור, נותן ייעוץ וליווי מקצועי לכל אורך הבחירה של הבוגרים להתיישב בגליל ועוד.
מאחורי היוזמה עומד רן בן ארצי, בן 29, בוגר המכללה, תושב נאות מרדכי, שגדל בתל אביב.
רן שירת במשך חצי שנה על קו מטולה במסגרת שירותו הצבאי ביחידת הצנחנים ונשבה בקסמי המקום. היו אלה הנופים, האוירה, ההון האנושי והשקט שמשכו אותו. “עוד לפני הטיול הגדול, הודעתי להורים שלי שיכירו בעובדה שאני רוצה לעבור לצפון ללמוד בתל חי”, הוא מספר.
אתה מתאר את זה כמשהו די דרמטי. למה?
”כן, זה משמעותי. כי בעיניים של ההורים, הילד עוזב את הבית לשלוש שנים. הם שיפצו את כל המרתף ובעצם בנו לי יחידת דיור. אבל זה לא עזר להם. חתכתי לצפון. הגעתי לתל חי שבועיים לאחר תחילת הלימודים. בחרתי ללמוד שירותי אנוש ומדעי ההתנהגות. במהלך שלוש השנים האלה נכנסתי לאגודת הסטודנטים. זה התחיל מזה שהיו הרבה דברים שהפריעו לי ורציתי לחולל שינוי”.
רן מחה על המחירים היקרים של המרתונים, על העובדה שסטודנטים לא קיבלו החזר כספי על שעות שהתבטלו עקב החסרת מרצים, ועוד. הוא הפך להיות נציג שנה א’ של אגודת הסטודנטים לאחר שכתב מכתב ארוך ליו”ר האגודה בטענה שאגודת הסטודנטים לא מתעסקת מספיק באקדמיה, אלא בעיקר בתרבות. “בדרך כלל סטודנטים שנה א’ לא משמשים כנציגי אגודה. בשנה ב’ התקבלתי לתפקיד אחראי מדור אקדמיה”, הוא אומר.
ואיך נולד מיזם “חי בתל חי”?
”זה התחיל מזה שנכנסתי לארגון הבוגרים של מכללת תל חי. בשנה השלישית התמודדתי לתפקיד סגן יו”ר של אגודת הסטודנטים. לפני שנתיים הייתה מחאה על תקציבי הצפון. סיימתי את תפקידי כסגן יו”ר האגודה, סיימתי ללמוד, ופתאום מצאתי את עצמי מחזיק מגפון וחוסם כבישים כמחאה על סוגיית התקציבים שמגיעים לצפון. כשהסתיימה המחאה, הבנתי שאין באזור נציגות של מישהו שיבטא את הקול שלי, הקול שאני מייצג”.
איזה קול?
”קול של מישהו שהשורשים שלו מהמרכז ורוצה לגור בצפון. אני הרי מהמרכז, התאהבתי בצפון ואני רוצה להשאר פה לנטוע שורשים. הבנתי שאין אף ארגון שמבטא את הקול הזה. ורציתי שיהיה ארגון כזה. עשיתי מיפוי של הזהות והצרכים שלי, והבנתי שארגון הבוגרים של תל חי יכול להתעסק בדברים האלה”.
ואז נכנסת לארגון?
”התחלתי להתנדב בארגון והרמתי ארוע של כנס בוגרים ראשון. הגיעו כ- 120 אנשים. זה היה ארוע מפואר. הרצאה של הטניסאית שחר פאר ועוד. שנה לאחר מכן, יצא מכרז על תפקיד ניהולי בארגון הבוגרים, לצד מירה הרשקוביץ, ראש המרכז לפיתוח קריירה, יזמות וארגון הבוגרים. התחלתי ברבע משרה ועזרתי בפעילות השוטפת של הארגון. במקומות אחרים עושים את התפקיד של מירה ארבעה או חמישה אנשים, והיא עושה הכל מהלב והנשמה. אני מאד מעריך אותה”.
איך נולדה יוזמת “חי בתל חי”?
”התחלנו לפתח כמה פרויקטים כמו למשל ‘פרויקט המנטורינג’. המיזם השני שפיתחנו נקרא “חי בתל חי”. אני פחות אוהב לקרוא לו פרויקט או מיזם, אלא קהילה. זו בעצם קהילה של בוגרים ובוגרות שסיימו ללמוד בחמש השנים האחרונות ורוצים להשאר באצבע הגליל. אנחנו לא משכנעים בוגרים להשאר או לא להשאר, אבל למי שבחר להשאר, אנחנו משתדלים לעזור בכל מה שאנחנו יכולים”.
תוכל לפרט יותר?
”על פי הסקר שעשינו, ניתן לחלק את הבוגרים שלנו לשתי קבוצות. קבוצה אחת היא קבוצת הבוגרים שסיימו ללמוד בחמש השנים האחרונות, הצרכים שלהם קשורים במציאת תעסוקה, פיתוח אישי, ועזרה בהבנה מה לעשות אחרי התואר. בקבוצה השניה יש לנו בוגרים שסיימו לפני יותר מחמש שנים, אנחנו כארגון צריכים את העזרה שלהם. עזרה בגיוס כספים, עזרה בפרויקט המנטורינג, יצירת פאנלים ועוד. לאחר שמיפינו את הצרכים, רצינו להתחיל ולתת להם פתרונות מעשיים. ככה נולד הרעיון של קהילת ‘חי בתל חי’.”
ומהי הקהילה הזו בעצם?
”מדובר בקהילה של בוגרים ובוגרות המכללה האקדמית תל חי, שמחזיקה בהרבה מטרות, אך המטרה הראשונה והעיקרית היא לתת מעטפת להשארות בגליל העליון. העזרה ניתנת דרך הרבה אפיקים. החל מעזרה במציאת תעסוקה עד לעזרה במציאת בני זוג. אנחנו גם נותנים ליווי ותמיכה סביב מצוקות ומשברים של בוגרים בעלי הפרופיל הזה”.
למה אתה מתכוון במצוקות ומשברים?
”המורכבויות שצצות בחייו של בוגר שרוצה להשאר בצפון, כשהמשפחה שלו לא בצפון, הן הרבה יותר קשוחות מבוגר שמשפחתו נמצאת בצפון. זה מתבטא בגעגוע למשפחה, תמיכה כלכלית, נפשית, צורך בניהול משברים, שאנחנו, על ידי דיאלוג קהילתי, רוצים לפתור”.
איך אתם עושים את זה?
”אנחנו מקיימים ארוע פעם בשלושה חודשים. במאי האחרון יצרנו את הארוע הראשון וכרגע אנחנו מתכנסים לקראת הארוע השני. לארוע הראשון הגיעו 70 בוגרים. בארוע דאגנו ליצור חיבורים בין אנשים דרך משחקי חברה, סדנאות, קוקטיילים ועוד”.
וראיתם פירות?
”בטח, יש לנו שני בוגרים שהכירו דרך הפרויקט ועכשיו נמצאים בזוגיות. הייתה גם הצלחה ברמת הנטוורקינג העסקי. אחד מהבוגרים שמנהל עמותה הכיר בוגרת שעובדת בועדת תרומות במפעל בצפון. עקב ההכרות הוא נמצא כעת בתהליך של גיוס תרומות מול המפעל בו היא עובדת.בנוסף, פתחנו קבוצה בפייסבוק בשם ‘חי בתל חי’ ויש בה כבר מאה חברים. הקבוצה מיועדת לבוגרים של תל חי שגרים באצבע הגליל ומתמודדים עם מורכבות בעולם ההעסקה והתעסוקה”.
איזו מורכבות יש לבוגרים בעלי פרופיל זה בעולם ההעסקה והתעסוקה בצפון?
”אתן לך דוגמא. אני רציתי להתקבל לקורס מנהיגות של ארגון חברתי ולא התקבלתי. כשביקשתי להבין מדוע, נענתי שלא התקבלתי מכיוון שמרכז הכובד שלי הוא לא בצפון, כי נולדתי בתל אביב. כאן העלתי את השאלה: אם ארגון חברתי לא מקבל אותי אליו בהתנדבות, למה שמעסיק יעסיק אותי? אני לא רוצה להתנצל על העובדה שאני במקור מתל אביב”.
מה ההגיון מאחורי התשובה של הארגון?
”הוא טען שבגלל שהשורשים שלי לא בצפון, אני יכול לקום מחר ולעזוב ולכן אני לא מתאים לקורס. זאת חשיבה בעייתית כי זה הביצה והתרנגולת. מה היה קודם? קודם לא נתנו לבוגרי תל חי הזדמנות אמיתית או קודם הם לא נשארו בצפון? דרך ארגון חי בתל חי אנחנו רוצים לשנות את המודעות של אנשים ולהביא אותם להבנה והידיעה שבוגרים של תל חי הם צפוניים לכל דבר”.
”במהלך ההפגנות על תקציבי הממשלה הבנתי שלפני שאנחנו מאשימים את הממשלה, צריך לפתור דברים בינינו וזה בדיוק זה. יש קיבוצים שנותנים עדיפות לאנשים מהצפון ולא לאנשים שבאים מהמרכז. בראיון עבודה לתפקיד בקריית שמונה שאלו אותי איפה אני גר, למה אני לא גר בקריית שמונה ומה הסטיגמות שיש לי על העיר. למה שיהיו לי סטיגמות על קריית שמונה? אותו אדם שראיין אותי הגיע מנקודת הנחה שאני חושב דברים רעים על קריית שמונה כי אני מגיע מתל אביב”.
ואיך זה קשור למחאה על תקציבי הצפון?
”יש התנהלות כאן באזור שיוצרת הגירה שלילית מהצפון ומשפיעה לרעה על פיתוח הצפון, עוד לפני שסוגיית תקציבי הממשלה משפיעה. ולכן צריך להסתכל גם על הפרמטר הזה או קודם כל על הפרמטר הזה. אני לא אומר שסוגיית התקציבים לא רלוונטית, אבל המצב הזה הוא פרמטר משמעותי שצריך להתייחס אליו ולשנות אותו”.
מה גורם לך להשאר בצפון למרות הקשיים?
”אני שואל את עצמי את זה הרבה פעמים. התשובה היא שאני מחובר מאוד להון האנושי, התהליכים שקורים פה, והסביבה כמובן. חברה שלי גרה כאן איתי ואני נלחם ולא מתייאש. אחד הדברים שנותנים לי כח להלחם הוא כוח הביחד, הקהילה של ‘חי בתל חי’ נותנת את זה”.
ההון האנושי הוא מה שמשאיר אותך כאן אף על פי שקיבלת יחס בלתי מסביר פנים?
”היחס הבעייתי הזה לא מגיע מצד תושבי האיזור אלא מקרב מנהלי ארגונים במגזר העסקי, החברתי והציבורי. האנשים פה מקסימים ומסבירי פני”.
באיזה שלב הבנת שאתה רוצה לנטוע שורשים בצפון?
”אני חושב שזה היה בשנתיים האחרונות, אחרי שסיימתי ללמוד, ראיתי שטוב לנו פה, לי ולחברה שלי”.
מה זה הטוב הזה שיש בצפון ואין בתל אביב?
”החיבור לאוויר, גינה משלנו, נחלים, טיולים בסופי השבוע”.
אתה מתגעגע לפעמים לתחושה יותר עירונית?
”לתחושה עירונית לא. אבל לעיתים למרכז כי שם גדלתי, שם נמצאים חברים מהבית, משפחה, ויש קצב חיים מהיר ומאתגר. יש יותר תעסוקה, רווחים כלכליים טובים יותר ושירותי בריאות. יש גם מלכתחילה יותר היצע של תרבות ומסעדות טובות. אני מתגעגע, למשל, לשבת בבית קפה ולראות עומס של אנשים ברחוב”.
מה גרם לך מכתחילה לעבור לאזור?
”התחברתי מאוד לאווירה, להון האנושי, ולאוויר הפתוח. הסיבות בעצם מתחלקות לשניים, הסביבה והאנשים”.
מה היה באנשים ששונה מהאנשים שהכרת במרכז?
”אני אתן לך דוגמא שאומרת הכל. כשחברה שלי עברה לצפון היא אמרה שהיא לא מבינה למה אנשים שהיא לא מכירה אומרים לה שלום ברחוב”.
וכשעברת, הציפיות שלך מהמקום לא איכזבו?
”לא”.
יש בך משהו שמתחבר להיסטוריה של האזור, שהוקם גם כן מתוך רוח חלוצית של לחימה על התיישבות במקום שלא קל להתיישב בו?
”תראי אני לא אשקר, אני מאוד ציוני ופטריוטי, אבל אני לא יודע אם זה מה שמניע אותי להשאר בצפון. המניעים שלי הם אישיים וחברתיים גם יחד. משהו בין שני הדברים האלה.
מה הוא לדעתך ה”פרופיל” של הצעירים ששורשיהם במרכז ובוחרים להשאר בצפון?
”אני לא יודע אם יש ‘פרופיל’ קבוע שמאפיין סטודנטים ששורשיהם במרכז ובוחרים להשאר בצפון. בארגון הבוגרים אנחנו עובדים גם על הנושא הזה, הבנת הנרטיב של בוגר תל חי שבוחר להשאר בצפון, וכמובן שאנחנו עוזרים לכל הבוגרים באופן כללי, גם אלה שלא נמצאים תחת הקטגוריה הזו”.
איך איזור אצבע הגליל יראה בעוד כמה שנים דרך האידיאל שלך? אם היית יכול ליצור אותו על פי החזון שלך, כיצד הוא היה נראה?
”הייתי מוסיף יותר חיי תרבות, משפר את ההזדמנויות ותנאי התעסוקה, וכן את השירותים הציבוריים, כמו שירותי הרפואה, למשל. ואני רואה את זה קורה לאט לאט. אני רואה את זה מתפתח וקורה ב-15 השנים הקרובות. אני אופטימי”.
