מידע 8

  • מידע 8, ת.ד 682, קריית שמונה
  • 1-700-703388
  • ziv.meida8@gmail.com

עד עצם היום הזה

הכירו את הזוגות שלא נפרדים לרגע. לכבוד ט”ו באב, חג האהבה שחל היום, פגשנו 2 זוגות שעובדים ביחד * רותם ואלי עלו מצרפת לקיבוץ הגושרים והקימו את ILO – מפעל לגלידה טבעונית מחלב קוקוס * יפית ומעיין עובדים יחד כבר 30 שנה ועדיין לא נמאס להם אחד מהשני * מה הסוד? תתפלאו לגלות מה הזוגות שלנו אמרו

 

 

עליה לקיבוץ

לפני 5 שנים, עלו אלי ורותם יעקובוביץ לקיבוץ הגושרים מצרפת במסגרת התוכנית “בית ראשון במולדת” של הסוכנות היהודית. רותם נולדה בארץ, אך גרה 10 שנים בארצות הברית עד שפגשה את אלי. “פגשתי את אלי במהלך טיול בפריז והחלטתי להישאר. גרנו שם במשך 3 שנים ביחד”, מספרת רותם. “אלי עבד כמפיק סרטים בטלוויזיה הצרפתית ואני הייתי שפית פרטית של בישול טבעוני וצמחוני”.

רותם ואלי חבקו בן ראשון ואז השניים שקלו עליה לארץ. “הרגשנו שזה יהיה הדבר הנכון לעשות. אני כבר רציתי לחזור לארץ ואלי רצה לעשות עליה. בגלל שאלי יהודי והבן שלנו נולד בצרפת, יכולנו לעלות במסגרת התוכנית של הסוכנות היהודית, ממש כמו עולים חדשים, וכך הגענו להגושרים”.

כשהחליטו לעלות לארץ, השניים ידעו שהם חייבים להגיע עם איזשהו רעיון ואבא של אלי ייעץ להם לפתוח עסק ביחד. רותם, שהתגוררה בעברה בקליפורניה, נחשפה שם לגלידה על בסיס קוקוס. “זו הייתה גלידה מאוד מיוחדת שהתחילה ממקום קטן והתפתחה לעסק עם המון סניפים בארצות הברית ואפילו באוסטרליה”, מספרת רותם. ואז נולד הרעיון אצל השניים כשיעלו ארצה לפתח גלידה על בסיס חלב קוקוס, עליה עמלו יומם וליל כדי לפתח מתכונים בלעדיים משלהם. “רצינו ליצור גלידה שתהיה מענגת מכל הבחינות, גם לבלוטות הטעם וגם בריאה לגוף, משהו שנרגיש שאנחנו שמחים לתת לבן שלנו לאכול, גלידה טבעית, ללא חומרים משמרים או צבעי מאכל”. כשהגיעו לארץ, כבר היו להם 6 מתכונים מקוריים וכך נולדה לה הגלידה הטבעונית ILO.

“כשהגענו לקיבוץ, אלי למד באולפן ואני ניסיתי להבין איך הדברים עובדים. הכנתי גלידות ונתתי לאנשים מסביבי לטעום כי החיך הישראלי שונה מהחיך הצרפתי. התחלתי לשנות מתכונים, למצוא חומרי גלם שדומים לאלו שהשתמשנו בהם בצרפת, לבדוק כיצד ניתן להוציא אישורים ממשרד הבריאות וכל מיני דברים בירוקרטיים. אנשים כבר ממש צחקו עליי אבל היה לי חזון. ידעתי מה צריך לקרות  רק לא ידעתי איך ומתי”.

השניים החלו למכור את הגלידות שלהם בקיבוצים ובמושבים וקיבלו תגובות טובות. תוך זמן קצר, הם העבירו את העסק מהבית למפעל קטן ששכרו בקיבוץ והמשיכו לייצר יחד גלידה טבעונית בעבודת יד. כשהעסק גדל, הם צירפו אליהם  עובדים.

כיום הם משווקים את הגלידה שלהם ב-200 נקודות מכירה, כולל ברשת ניצת הדובדבן, טבע קסטל, אניס, אורגניק מרקט וחנויות טבע פרטיות. ב-31 באוגוסט, הם יציגו את הבייבי החדש שלהם, עגלת הגלידות של ILO לאירועים, באירוע MARRYLAND בו יציגו מעל ל-60 מספקי האירועים הטובים והחדשניים בארץ במתחם “אמיליה” בראשון לציון.

היה ברור לכם שתעבדו ביחד?

רותם: “זה היה פשוט חלק מפרויקט העליה שלנו, ההבנה שזו התחלה חדשה בשביל שנינו ושזה יהיה מה שיספק לנו פרנסה”.

מה הסוד לעבודה משותפת?

רותם: “יש בינינו חלוקת תפקידים. אלי אחראי על כל מה שבתוך המפעל ואני על כל מה שבחוץ. כלומר, הוא אחראי על תהליך הייצור, הכספים וכל הדברים המנהליים. אני עוסקת יותר בשיווק, בחומרי הגלם, בהזמנות של חנויות וכו’. הסוד הוא שלכל אחד יש את האחריות שלו ויש לו עליו שליטה מלאה. גם אם אני לא מסכימה עם ההחלטה שאלי קיבל, אני לא מתערבת כי זה שלו. אבל אם לאחד מאיתנו יש תחושת בטן ממש חזקה, אנחנו נקשיב לה בלי הסברים”.

אלי: “אני חושב שהסוד הוא, מלבד החלוקה, זה היכולת לתקשר ברמה גבוהה, להקשיב לדעה שממש שונה משלך ולהיות מסוגל לדבר עליה, גם אם ממש נפגעת. היכולת הזו להמשיך לתקשר היא מה שיוצרת שיתוף פעולה פורה וזוגיות שיכולה להתקיים גם בתוך העסק”.

מהם החסרונות והיתרונות לעבודה משותפת?

רותם: “העסק שלנו הוא כמו ילד, תמיד יש לנו על מה לדבר ואנחנו חלק מאותו הדבר. החסרון הוא שאין הפרדה בין הזמן האישי לעסק. אנחנו יכולים לשבת בארוחה רומנטית ביחד ופתאום לדבר על עבודה”.

אלי: “גם אני חושב שהחסרון הוא חוסר היכולת להפריד בין הבית לעבודה אבל היתרון הוא שאתה עובד עם מישהו שאתה ממש אוהב ומעריך, ואיתו אתה מבלה את רוב היום, אפילו בארוחת צהריים”.

 

בתוך ומחוץ למים

כבר קרוב ל-30 שנה הם עובדים ביחד. יפית אוחנה נכנסה למים בגיל 6. היא גדלה בירושלים ובגיל 16 כבר הפכה למדריכת שחייה מטעם העירייה. את מעיין בעלה הכירה בגיל 16 וחצי ומאז הם לא נפרדים, בתוך ומחוץ למים.

כשיפית הייתה בת 20, השניים התחתנו ותוך שנתיים הם הקימו את העסק הראשון שלהם ביחד. “עבדתי הרבה עם המגזר החרדי וזיהיתי את הצורך במדריכה לנשים ומדריך לגברים. מעיין היה שחיין בעברו, אז פשוט התחלנו בלימודי שחייה לקהל החרדי וזה תפס”.

תוך זמן קצר, קבוצות רבות החלו להגיע ללמוד אצל יפית ומעיין, ששכרו את הבריכה בסיום שעות פעילותה. לאחר שיפית ילדה את בתה הבכורה, החל השינוי. “בדיוק גרנו באחוזה בעין כרם של ההורים של מעיין והבנתי שכבר לא מתאים לי ללכת ללמד בחוץ, אז החלטנו לשפץ את הבריכה שהייתה שם. בקיץ הראשון היו לנו כמה קבוצות של תלמידים, ותוך עונה אחת בלבד השמועה התפשטה ברחבי העיר. הלימודים התקיימו רק בעונת הקיץ ואנשים התחילו להתקשר כבר בחורף. תוך 3 שנים הגענו למצב שכבר בחודש פברואר לא היו מקומות פנויים עד סוף אוגוסט”.

לאחר שיפית ומעיין קירו את הבריכה, הם עבדו 8 חודשים בשנה. לאחר מכן, יפית למדה ניהול מרכזי ספורט ובריכות שחייה, והשניים הפכו להיות מפעילי בריכה מוסמכים.

בשנת 1995, לאחר שמעיין נחבל בגב והוכר כנכה צה”ל, המרכז התרחב והשניים פתחו בריכה טיפולית המתאימה לפעילות שיקומית באמצעות הידרותרפיה. 10 שנים לאחר מכן, המרכז של יפית ומעיין רק הלך ושגשג, אבל הם החליטו החלטה גורלית ששינתה את חייהם – לעזוב את האימפריה שהם בנו ולעבור לגליל. “היינו בחופשה משפחתית אצל חברים מקיבוץ גונן. ישבתי במרפסת, דפדפתי בחוברת ופתאום ראיתי פרסום על ההרחבה בגונן. חברה שלי שאלה אותי: ‘הייתם באים לגור פה?’. התחלנו להסתכל ברצינות על החוברת ויום למחרת הגענו למשרד המכירות והשארנו מקדמה”.

“הגענו לצפון כמו עולים חדשים. פתאום לא הכירו אותנו, לא הייתה לנו את אותה הערכה מקצועית שהייתה לנו בירושלים. הכל נשאר מאחור. שמנו את האגו בצד ופשוט התחלנו מהתחלה. הגענו למצב שלא היה לנו כסף לקנות אוכל לבית, אז נעזרנו בהורים. זו הייתה תקופה קשה מאוד”.

וכאן התחיל הסיפור של “מיי טיפול”, ספא בוטיק לטיפולי מים בקיבוץ גונן בניהולם של (איך לא) יפית ומעיין. לפני 9 שנים הקים הזוג את הספא הטיפולי שכולל בריכה טיפולית מחוממת, ספא צמוד, טיפולים אישיים או זוגיים, חדר עיסוי ומרפסת מפנקת להרגעות.

את ומעיין עובדים יחד כבר קרוב ל-30 שנה. איך אתם עושים את זה?

יפית: “אנחנו החברים הכי טובים, עושים הכל ביחד. דווקא כשהעסק היה בירושלים, עבדנו פחות ביחד. כשהילדים שלנו היו קטנים, תמיד מישהו מאיתנו היה איתם, לא היה מצב ששנינו עובדים באותן שעות. האינטנסיביות החלה רק כשעברנו לגונן כי בעצם העסק שלנו הוא גם הבית שלנו”.

יפית ומעיין כבר סבא וסבתא שמתעוררים ביחד, עובדים ביחד, אוכלים ביחד, 24/7. יש ביניהם חלוקת תפקידים ברורה בעבודה שעוזרת לכל אחד מהם להתמקד במה שמתאים לו. יפית מעבירה שיעורי התעמלות במים, מעיין מטפל בתינוקות וילדים במים, יפית עסוקה בניהול האדמינסטרטיבי ובשיווק העסק ומעיין בניהול האדמינסטרטיבי של הבית ובבישולים. “אנחנו כבר מתקתקים את הכל ביחד, בלי לומר מילה”, אומרת יפית, “כבר אחרי כל כך הרבה שנים ביחד, כל אחד יודע מה תפקידו”.

יפית ומעיין באמת עושים הכל ביחד. גם מטפלים, גם אוכלים יחד בין הטיפולים, גם צופים בטלוויזיה ביחד, ולא מזמן הם חזרו מחופשה משותפת בחו”ל”.

סליחה על השאלה, אבל לא נמאס לכם לראות אחד את השני?

יפית: “אנחנו פשוט חברים ממש טובים ורוצים להיות אחד עם השניה, אוהבים ומעדיפים להיות אחד עם השניה”.

מעיין: “יש בינינו הרבה כבוד ושיתוף פעולה ואנחנו פשוט צוות. צוות מנצח”.

מהם היתרונות בעבודה ביחד?

מעיין: “זה פשוט משהו שזורם לנו בוורידים, זה לא רק עסק. זה משהו שבנינו ביחד ואנחנו עושים את זה כבר 30 שנה בגלל שיש לנו את התשוקה המשותפת הזו”.

ומה החסרונות?

שניהם: “אין”.

מה אין, אין ריבים על עבודה?

יפית: “במשך 30 שנה אני יכולה לומר לך שרבנו אולי 10 פעמים בהגזמה. אין בינינו משחקים, אנחנו פשוט מקשיבים אחד לשני, גם להערות וגם לביקורות. אין הרבה זוגות שיכולים לעבוד ככה. מי שכן רוצה לעבוד ביחד, חייב לשים את האגו בצד”.

 

 

Facebook
Google+
Twitter
LinkedIn
סגירת תפריט
דברו איתנו