בחג שבועות האחרון מגל מלכה חזרה להפעיל את הקייטרינג החלבי שלה, באמצעותה היא מנציחה גם את פועלה של אמה, סימה ז"ל, שהייתה שותפתה לעשייה ואשת הסוד שלה.
בשנתיים וחצי האחרונות, עולמה של מגל מלכה (42) מקרית שמונה, בעלת עסק הקייטרינג החלבי "מלכת המטבח", התהפך מקצה לקצה. הרצף המטלטל של אירועי השנים האחרונות יכול היה לשבור גם את האנשים החזקים ביותר, אך עבור מגל מלכה, אם חד הורית שלמדה למצוא כוחות במקומות הכואבים ביותר, הדרך היחידה הייתה להמשיך קדימה, לחפש אור בתוך העשייה ולהילחם על הבית ועל הזיכרון.
הטלטלה הגדולה החלה עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", שעם תחילתה הובילה לביטולים של הזמנות, הישארות עם מלאי רב של חומרי גלם שנרכשו בלא מעט כסף. בימים הראשונים מגל נרתמה למאמץ הלאומי, הכינה אוכל ובישלה לחיילים. שבועיים בלבד לאחר שנפתחה המערכה, נאלצה מגל לארוז את חייה במזוודות ולהתפנות מהבית בקרית שמונה יחד עם בנה, רועי (15) ואמה, סימה. חוסר הוודאות של העקירה מהבית והחיים הרעו את הקרקע תחת רגליהם, אך זו הייתה רק תחילתו של המבחן.
בתחילת התקופה מגל מלכה עוד שיווקה בטבריה והסביבה מארזי ממתקים, ואפילו הפעילה מעין קיוסק מחדרה במלון בטבריה, אך זמן קצר לאחר מכן, נחתה על המשפחה מכה כואבת נוספת: אמה של מגל, סימה ז"ל, חלתה בסרטן צוואר הרחם, שש שנים לאחר שהחלימה מסרטן בגרון. בתוך ארעיות הפינוי והרחק מהשגרה המוכרת, הקדישה מגל את כל כוחותיה וסעדה את אמה במסירות אין קץ במשך כשבעה וחצי חודשים מורטים ושוברי לב – עד שהאם הלכה לעולמה בבית החולים מול עינייה של מגל ההמומה, בה נותר חלל עמוק, כאב וגעגוע שאין לו סוף.
קשר הדוק וחם במיוחד. מגל מלכה ואמה, סימה ז"ל
מתחילת הקורונה ועד לפרוץ המלחמה הפעילו מגל ואמה עסק הקולינרי משותף, "מלכת המטבח" – קייטרינג חלבי שבו השקיעו האם והבת את כל הלב, התשוקה והאהבה. מתחילת המלחמה ועד לחג השבועות האחרון, פעילות העסק פסקה. השילוב הכואב בין האבל הכבד, טלטלת המלחמה, והאחריות כאישה וכאם חד-הורית, דרשו ממנה למצוא עוגנים חדשים.
מתוך הרצון לבנות יציבות בתוך הבלבול ולרתום את תחושת השליחות שלה למען האחר, מגל הצטרפה לפני כשנה וחצי לצוות החינוכי של בית הספר "הר וגיא" כרכזת מוגנות. בתפקיד זה מביאה עמה את כל החום, הרגישות והחוסן הפנימי שלה, כדי להעניק מעטפת בטוחה ומגוננת לתלמידים שחוו בעצמם תקופה לא פשוטה.
כשבוע לפני חג השבועות, אחרי תקופת הרצה, עשתה מגל מלכה את הצעד הפומבי, המרגש והאמיץ – כשהחזירה לחיים את "מלכת המטבח". החזרה הזו אל הסירים, התבניות, המגשים, המטעמים והמאפים הייחודים, היא הרבה מעבר להחלטה מקצועית; זהו מעשה יוצא דופן של ריפוי, התמודדות והמשכיות. בכל מנה שיוצאת מידיה ובכל ניחוח שעולה מן המטבח, היא מחייה מחדש את הזיכרון של אמה המנוחה, שהייתה ידועה ברגישותה החברתית יוצאת הדופן. בכך היא ממשיכה את הדרך המשותפת שהתחילו יחד.
זהו סיפור על עוצמה נשית, לביאה שלא נכנעה לסערות המציאות, ועל הדרך בה יצירה, עשייה ואהבה מסוגלות לחבר בין אבל כבד לבין התחלה חדשה ומלאת תקווה. חזרתה של מגל מלכה למגרש הקולינרי יצרה הד רחב ברשתות החברתיות, ההזמנות החלו להגיע בזו אחר זו, גםו הזמרת הפופולרית בת העיר, עדן בן זקן, זכתה לאחרונה למשלוח מפנק של פחזניות ומתוקים מעשי ידיה של מגל.
כעת, זמן קצר לפני שנת לימודים חדשה ולפני שחגי תשרי מגיעים, מתפנה מגל מלכה לשתף בראיון מיוחד למידע 8 בהתמודדויות שלה עם האתגרים והמכשולים שניצבו בפניה, בשילוב שבין קולינריה למערכת החינוך, המצב בעיר והתקוות לעתידה. אה, ולא שכחנו גם כמה תמונות מהתוצרים המשובחים של מגל מלכה, שכיכבו לאחרונה באירועים באזור.
מגל, מה החזיר אותך לפעילות קולינרית?
"החזרה שלי לעשייה נבעה הרבה מהכח שנתנו לי לקוחות, שלאורך כל התקופה שבה העסק לא היה פעיל, עודדו אותי לחזור, החמיאו לי, הזכירו לי אירועים שבהם אני ואמי הופקדנו על המשימה החשובה ביותר – שלאורחים יהיה טעים. הייתי צריכה זמן להתארגנות מחדש. חזרתי לעיר בסוף 2024, כשהתוגה על מות אמי היה מאוד טרי. הצטרפתי לצוות החינוך בבית הספר 'הר וגיא', מהלך שעזר לי מאוד להתייצב מחדש. תקופה ארוכה היה קשה לי לחזור למטבח. אמא הייתה שותפה, מנטורית ומאוד דומיננטית בעשייה. היא תמיד נתנה לי את הביטחון לקחת עוד עבודות. היה לי קשה לחזור לעשייה בלעדיה. הזמן עשה את שלו, קצת לפני חג השבועות התחלתי הרצה שקטה, עד שהרגשתי שהגיע הזמן לחזור".
ציפית, שבמצב הסבוך של העיר והסביבה, בתוך זמן קצר תזכי לתת שירות לאירועים ולגרוף כל כך הרבה מחמאות?
"באופן טבעי, כשחוזרים לפעילות אחרי תקופה ארוכה יש כל מיני ספקות, אבל ידעתי שיש הרבה אנשים שזוכרים אותי לטובה, הרבה כאלה שהבטיחו, שכאשחזור לפעילות הם יזמינו ממני תוצרת – מה שנתן לי ביטחון. הכרת הטוב מאוד מאפיינת את הלקוחות המדהימים שלי, שבכל פעם מרגשים אותי בהודעות תודה והערכה. אני אוהבת את כולם ומודה להם על האמון ועל הזכות לתת להם שירות".
איך נולד הרעיון להקמת עסק הקייטרינג?
"בעשור הקודם עבדתי במטבח של בסיס מג"ב באזור ובמטבח של משטרת קרית שמונה. קצת לפני תקופת הקורונה החלטתי שזה הזמן לצאת לדרך חדשה. הקורונה שינתה קצת את התוכניות, הצעתי לצימרים כאן באזור ולתיירים סלסלאות מושקעות לארוחות בוקר. ההיענות הייתה מפתיעה ומצאתי את עצמי נותנת שירות בהרבה יישובים בסביבה. עם הזמן, אנשים הציעו שארחיב את תחומי העיסוק, גם לארוחות בוקר לקהלים גדולים, מגשי אירוח ובופה לאירועים. אמא שלי נטעה בי את הביטחון, שאנחנו מסוגלות לגדול – כך נכנסנו לעניינים, תוך זמן קצר קיבלנו הרבה הזמנות מרחבי העיר והסביבה, עם הזמן הגדלנו טווחים והגעתי אפילו לאירועים בגליל המערבי ובאזור כרמיאל וטבריה".
החיבור שלך למטבח איך נוצר?
"אני באה מבית מרוקאי טיפוסי, שאוכל תמיד במרכז העניינים. ספגתי מאמי וסבתי ז"ל המון. כבר מגיל ילדות מצאתי את עצמי במטבח. אמא וסבתא אהבו לשמח אנשים באמצעות המטבח. לא היה דבר כזה לחזור מבית הספר – בלי להריח ריחות של בישולים מבעד לדלת. תמיד הן דאגו לשכנים, לחיילים ולמעוטי יכולת. להוריי היה בעבר את מסעדת שיפודי מלכה משך שמונה שנים. אמא מרוב שהייתה רחמנית וטובת לב, הרבה פעמים התייחסה למסעדה כאילו שמדובר בבית תמחוי. אמא דאגה להאכיל הרבה מעוטי אוכל, אבל לא ידעה לאזן בין נתינה לבין פרנסה, עד שהעסק נסגר".
על מה את שמה דגש בעבודה?
"מקפידה על כל פרט ופרט, החל מבחירת חומרי הגלם הכשרים הטובים ביותר, אני משתמשת בגבינות מובחרות – לא רק בסטנדרטיות המוכרות, אני מאוד פדנטית, תהליך עשייה אסתטי ומדויק, חשובה לי ההגשה מכובדת – גם אם זה אומר לעטוף סלט בצלופן, הגשת מטעמים בקערות מעץ או זכוכיות. לכל אירוע אני מגיעה, לא רק פורקת את האוכלת, אני נשארת לאורך כל האירוע, תמיד ערוכה עם אקסטרה של מנות – כדי שאם יגיעו יותר אנשים מהצפוי, לא יורגש מחסור. בכל אירוע אני דואגת בסיום לפינוי השולחנות ולניקיון".
עד כמה חזרת העסק מנכיחה את אמך בחייך?
"אני מרגישה את אמא הרבה יותר חזק, מרגיש שהיא איתי ביחד בעשייה. מרגש אותי לשמוע את הלקוחות אומרים, שהתוצרים שלי זהים לתוצרים של אמא. זה נותן לי לחיות דרכה. להעריך עוד יותר את העשייה שלה".
בשנה וחצי האחרונה את משלבת עבודה כרכזת מוגנות במערכת החינוך. איזה מקום זה תופס בחיים שלך?
"מקום מאוד מרכזי ומשמעותי. שמחה על הזכות להיות שם בשביל הנוער שלנו, שמתמודד כבר שש שנים עם ההשפעות הקשות של מצבי החירום. התקבלתי בצורה חמה ע"י הצוות החינוכי בבית הספר, שאפילו מזמן אותי לישיבות צוות מעת לעת. הדוגמא שלנו שלנו כהורים וכמבוגרים מאוד חשובה לעיצוב האישיות ולהתמודדויות שיש לנוער במצב המורכב במדינה, בפרט אצלנו בצפון. למענם עלינו להיות הגרסה הטובה ביותר שלנו".
כתושבת קרית שמונה רוב חייך, שבחרה לחזור לעיר, מה התקוות שלך לעתיד?
"מקווה מאוד שעסקים יחזרו, שהעיר תחזור להיות מה שהייתה בכל ההיבטים. יש פה אנשים מאוד חמים וערבים זה לזה. אני מאוד מקווה שמי שעזבו את העיר, יחזרו, כי ייתנו להם סיבות טובות לכך. חשוב מאוד לדאוג לעסקים קטנים – שמחזיקים את העיר, לדאוג לפעילויות פנאי, חוגים, מקומות בילוי, לתמוך במיוחד במי שנשאר כאן – ולא רק בתושבים חדשים".
