היום (שישי) תיפתח בגלריית “הצד השני” תערוכה “תל-חי וצומח”, אשר תציג עבודות של עשרה אמנים יהודים ופלסטינים, שעוסקות בחי ובצומח באזור הצפון, דרך פריזמה תרבותית, חברתית, אסתטית, ואידיאולוגית, כל אחד לפי ראות עיניו. אוצרת התערוכה מיכל שכנאי-יעקבי. התערוכה תוצג בגלריית “הצד השני” בקמפוס מזרח של המכללה והיא פתוחה לקהל הרחב.

באמנות הישראלית, עולם הצומח והחי נטען במשמעויות רבות. מעבר לתיאור של יופי ודימויי החי והצומח הארצישראליים הם “מראה מקום”, סמנים של זהות תרבותית-לאומית.

ידיעת החי והצומח בראשית ההתיישבות היוותה ערך חיוני לקיום קשר ממשי בין היהודים החיים בארץ לבין המרחב הפיזי שלהם. קשר זה ביסס את רעיון התחייה הלאומית על יסודות חילוניים. באותן השנים התבסס הציור הבוטני במגדירי הפרחים. פרחי-הבר היו למסמני הישראליות וילדים אספו אותם, ייבשו ושמרו באלבומים. 

ציירים פלסטינים גם הם יצרו איקונוגרפיה לאומית מובחנת, שמקורה בדימויי טבע מקומי. עץ הזית או צמח הצבר, למשל, נושאים בציורים רבים משמעויות של זהות ומקום – הם מסמלים את הקשר העמוק של הפלסטינים לאדמתם, ומנוכסים במקביל באופנים שונים גם ביצירותיהם של ציירים יהודים. באופן הזה, העימות הפוליטי והמאבק הטריטוריאלי מוצא הד ותהודה באמצעות ייצוג תרבותי-חזותי של החי והצומח.