עופרה ארליך עזבה את תל אביב כדי ללמד בבית הספר הנדיב במטולה, יובל שרון עברה ממולדת לשלומי כדי לעבוד כגננת בחינוך המיוחד. עבור שתיהן, הבחירה להגיע ליישובי קו העימות היא הרבה מעבר למקום עבודה: זו שליחות חינוכית ואידיאולוגית. השתיים הן חלק ממתווה של מנהלת תנופה, משרד החינוך ומשרד האוצר, במסגרתו עובדי הוראה חדשים ביישובי הגבול זכאים למענק של 60 אלף שקל – דווקא כדי למשוך אנשי חינוך לצפון: "אנחנו קודם כל נותנים עוגן לדור הבא"
אחרי תקופה ארוכה שבה יישובי הצפון התמודדו עם מציאות ביטחונית מורכבת, אחד האתגרים המרכזיים בדרך לשיקום הוא לא רק להחזיר את התושבים לבתיהם, אלא גם להבטיח להם מערכות ציבוריות חזקות, יציבות ומתפקדות. מערכת החינוך נמצאת בלב המאמץ הזה – והיא זקוקה לאנשי ונשות חינוך שיבחרו להגיע, להישאר ולהיות חלק מהקהילה.
בדיוק לשם כך גובש המתווה של מענק בגובה 60 אלף שקל לעובדי הוראה חדשים שיתחילו ללמד בשנת הלימודים תשפ"ז במוסדות חינוך ביישובי קו העימות בצפון. המתווה גובש על ידי משרד החינוך, משרד האוצר ומנהלת תנופה לצפון, וממומן מתקציבי מנהלת תנופה במסגרת החלטת הממשלה לשיקום ולצמיחה של הצפון.
המענק מיועד למורים ולמנהלים שיעבדו במוסדות חינוך הנמצאים עד תשעה קילומטרים מהגבול, כאשר העובדים עצמם יוכלו להתגורר ביישובים הנמצאים עד 30 קילומטרים מהגבול. דגש מיוחד ניתן למקצועות שבהם קיים מחסור בכוח אדם, בהם מתמטיקה, אנגלית, מחשבים, פיזיקה, ביולוגיה, כימיה, מקצועות טכנולוגיים וטיפוליים, וכן גננות וייעוץ חינוכי.
אבל מאחורי הנתונים והמספרים נמצאים אנשים שבוחרים לעשות את הדרך הזו גם מסיבות אחרות. עבור עופרה ארליך (בתמונה הראשית ובתמונה בגוף הכתבה) ויובל שרון, ההגעה ליישובי קו הגבול היא בראש ובראשונה בחירה ערכית. עופרה ארליך הגיעה מתל אביב למטולה, שם היא תשמש כמחנכת כיתה א'-ב' בבי"ס הנדיב. הבחירה להגיע דווקא למושבה שספגה פגיעה קשה במהלך המלחמה נבעה מבחינתה מהרצון להיות חלק מתהליך הבנייה מחדש – ובעיקר להעניק לילדים שחזרו אליה תחושת ביטחון ואופק. "להקים משהו מחדש בעקבות המלחמה, בעקבות המצב הביטחוני, ובעיקר בשביל לתת איזשהו אופק ותקווה לילדים האלה, שלא בחרו שום דבר מהמצב שאליו הם נקלעו", היא אומרת.
עבור ארליך, הבחירה במטולה היא גם אמירה אידיאולוגית. "בעיניי זה הכי חשוב", היא אומרת. "בתל אביב ילדים ששומעים 'לבנון' חושבים שזאת איזושהי מפלצת. אז במטולה ילדים מסתכלים על לבנון ורואים עננים. זאת קצת התקווה שלי – להזכיר שהמלחמה הזאת היא משהו שבסוף אין לו בעיניהם את אותה עוצמה".
גם תנאי הלימוד הייחודיים במטולה מאפשרים, לדבריה, ליצור מסגרת שמותאמת לצורכי הילדים. "יש לנו 14 ילדים בכיתה, זה חלום של כל מורה ומורה, וגם של כל ילד והורה", היא מספרת. "ועדיין, אנחנו קודם כל נותנים עוגן לילדים האלה. לפני כל הפדגוגיה, אנחנו באים לתת עוגן ותקווה לילדים. לפני שנלמד את האלף-בית – קודם כל בוא נהיה פה, ביחד".
סיפור דומה, אך מזווית אחרת, הוא סיפורה של יובל שרון, שעברה ממולדת לשלומי כדי לעבוד כגננת. "אני מאוד אוהבת את החינוך. אני עובדת בזה מגיל 14", היא אומרת. בשנה האחרונה היא מתמקדת בחינוך המיוחד וכעת עובדת כגננת בתחום. עבור שרון, המעבר ליישוב קו גבול אינו מובן מאליו. המרחק מהבית והמציאות הביטחונית השונה דורשים הסתגלות, אבל דווקא בשל כך היא מרגישה שיש משמעות גדולה לבחירה שלה להגיע. "אני חושבת שזה מאוד חשוב, כי לא כל אחד רוצה לעבור אליו, זה לא פשוט", היא אומרת. "זה לחיות במציאות אחרת ממה שאני רגילה". עם זאת, שרון מזהה צורך ברור באנשי צוות במערכת החינוך המקומית. "מחפשים הרבה אנשי צוות", היא מספרת. "ואני יכולה לתת מעצמי".
אביעד פרידמן, ראש מנהלת תנופה לצפון ותקומה: "השקעה בחינוך – מאבני היסוד של תוכנית תנופה לצפון להצמחת וחיזוק ישובי חבל תנופה. במסגרת זו, אנו פועלים יחד עם משרד החינוך במטרה לעודד קליטת מורים חדשים העוברים להתגורר בצפון ומצטרפים למערכת החינוך בישובי חבל תנופה ומעניקים מענה לילדי וילדות הגליל, בין הייתר באמצעות תמריצים משמעותיים של כ-60,000 ש"ח, לצד השקעות בהון האנושי הקיים במערכת החינוך בגליל. אלו, לצד תמיכות בחינוך הבלתי פורמאלי, תשתיות, תקצוב פתיחת מוסדות חינוך בישובי חבל תנופה כמנוע צמיחה המעודד הגעת משפחות נוספות והקמת 16 מרכזי מצוינות חדשים, מהווים בסיס משמעותי לעמידה ביעד שהציבה מנהלת תנופה לצפון – קליטת 100,000 תושבים חדשים בתוך עשור".
ד"ר אורנה שמחון, מנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך, אמרה כי "המתווה הוא פורץ דרך והוא אחד ממחוללי הצמיחה ביישובי קו העימות. הוא מאפשר גם למשוך עובדי הוראה חדשים וגם להבטיח התמדה של עובדי הוראה באזור"
אופטימיות וחזון. אביעד פרידמן
