מאת דנה אלימלך.

שתי תובענות ייצוגיות שהוגשו נגד עיריית קריית שמונה נדחו על הסף. הראשונה הוגשה על ידי תושב העיר שטען כי דרישת תשלום רטרואקטיבית בחיובי הארנונה אינה חוקית וביקש כי יושבו לו ולתושבים הכספים מחיובי הארנונה הרטרואקטיבית, גמול על פעולתו, ותשלום לעורך דין. תובענה ייצוגית נוספת בה נתבעו 48 רשויות בהן קריית שמונה על כך כי מקומות ציבוריים בתחום שיפוטן אינם מונגשים פיזית לנכי גפיים ( או חושית ) ללקויי ראיה.

צילום: מידע 8

תובענה ייצוגית ראשונה הוגשה באמצעות חברת עורכי הדין “איזנברג –גולדמן” ונדחתה על הסף בבית המשפט המחוזי בנצרת לעניינים מנהליים.בבקשה נטען, כי תושב קריית שמונה הוא בעלים של דירה בקריית שמונה, ובמשך שנים חויבה דירתו על פי הזיהוי לצרכי ארנונה במערכת מחשוב של העירייה. ביום 2/10/19 קיבל הודעה מעיריית קריית שמונה. לפיה, עקב סקר מדידות שערכה העירייה נמצא, כי שטח הנכס שברשותו גדל ב 7.42 מ”ר. עוד צוין בהודעה, כי תחילת תשלום הארנונה בגין המדידה החדשה תחל ביום1/1/19. התושב שילם את ההפרש לתשלום הארנונה. 

הגשת התובענה ייצוגית לטענתו היא על ביטול חיובי ארנונה רטרואקטיבית שנגבו מתושבים בקריית שמונה לאחר שבעירייה הכירו בטעות חיובי המדידות בכך שהודיעו על “חדילה” (הפסקה מוחלטת) בגבייה רטרואקטיבית, ולפיכךבעירייה נדרשים להחזיר את הכסף לתושבים שחויבו רטרואקטיבית בגביית ארנונה בשנת 2019. בנוסף, ביקש תשלום גמול ושכר טרחת עורך דין בגין התועלת שגרמה פעולתו לציבור, אשר לטענתו חסכה תשלומי ארנונה בסך מיליוני שקלים לתושבים.

המקרה החל כאשר ביום 6/11/19 פנה התושב לעירייה בטענה לאי חוקיות בדרישת תשלום באופן רטרואקטיבי, לאי חוקיות בשינוי שיטת המדידה,ולחיוב ארנונה רטרואקטיבי שאינו חוקי. ביום 22/12/19 העירייה השיבה למכתב התושב וטענה כי, לא נפל פגם כל שהוא בשומה והיא אמת, ולכן, איןמקום להורות על החזר ההפרש מחיובי הארנונה.

ביום 12/1/20 פנה התושב לעירייה באמצעות מכתב לקבלת הבהרות על ההחלטה לא להשיב את ההפרש בחיוב הארנונה. ביום 28/1/20 העירייה בתגובה למכתב הודיעה על “חדילה מהשתת החיוב הרטרואקטיבי בארנונה”, ולראיה טענו בעירייה, בישיבת מועצת העיר מיום 24/12/19 החליט ראש העיר אביחי שטרן ליישם את ממצאי המדידה מיום עריכת השומה המתוקנת בלבד, ולא מתחילת שנת המס כפי שנוהגת העירייה. התושב ראה בהודעה זו של העירייה “חדילה” ולפיכך לטענתו העירייה הכירה בכך שנעשו טעויות בחיובי הארנונה, וזאת בניגוד לעמדתה הראשונית כי השומה תקינה, וביקש תשלום גמול, ותשלום שכר טרחת עורכי דין. בעירייה סירבו לבקשתו כשהם כופרים בטענות כי מכתביו הם שהביאו לשינוי בעמדת ראש העיר. בעקבות סירוב העירייה הגיש התושב ביום 12/2/20 את הבקשה לתובענה ייצוגית.

לטענת התושב היה עליו לקבל גמול ושכר טרחת עורכי דין כיוון שנעשתה פניה מוקדמת אל הרשות במטרה לייתר את ההליך הייצוגי, וכי הפנייה המוקדמת היא שהביאה לחדילה מן הגבייה הבלתי חוקית של הרשות. לטענת העירייה תביעה לתשלום שכר טרחה וגמול אינה נכללת ברשימה הסגורה של העילות בגינן ניתן להגיש תובענה ייצוגית נגד רשות. 

בפסק הדין נטען כי התובענה נדחתה כיוון שהגשת הבקשה לתובענה ייצוגיתנעשתה לאחר תיקון בהלכה (הלכת יונס) שעל פיה הגיש התושב בקשה לתובענה ייצוגית. על פי הלכת יונס (הישנה) מגיע לתושב גמול ושכר טרחת עורכי דין על כך שפנה לעירייה בפניה מוקדמת, אך על פי התיקון החדש בהלכת יונס, בוטל הצורך בהודעה מוקדמת לרשות, ולכן, לא מגיע לתושב גמול ושכר טרחת עורכי דין. בנוסף, נטען כי התושב לא עשה מאמץ מיוחד, ולפיכך הוא לא עומד בתפר שבין שתי ההלכות (הלכת יונס הישנה והמתוקנת)והתובענה הייצוגית נדחתה על הסף.

תובענה ייצוגית נוספת שהוגשה באמצעות עורך דין ספורי מוחמד נדחתה אף היא על הסף. 

הבקשה הוגשה על ידי שלושה תובעים שהם נכים בשיעור של 100% ומתניידים בכיסא גלגלים. בבקשה נטען, כי התובעים נוהגים “להכיר תרבות, לעשות קניות ולטייל ברחבי הארץ”. והם מלינים על כך שמקומות ציבוריים בתחום שיפוטן של הרשויות הנתבעות, לרבות “מדרכות, צמתים או מעברי חציה”, אינם מונגשים פיזית לנכי גפיים
(או חושית) ללקויי ראיה. הקבוצה שהוגדרה בבקשת האישור היא: “כל האנשים המשתמשים בכיסא גלגלים בתחום שיפוטה של העירייה, וכל האנשים אשר סובלים ממגבלות ראיה”. 

לטענתם, בכך שלא קיימת נגישות מתאימה הרשויות הנתבעות מפרות את הוראות הדין, ובכלל זה חוק הרשויות המקומיות (סידורים לנכים) התשמ”ח- 1988 (להלן: חוק סידורים לנכים). חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות,התשנ”ח- 1998 (להלן:חוק השוויון). חוק התכנון והבניה, התשכ”ח- 1965. חוק פקודת הנזיקין (נוסח חדש). (הפרת חובה חקוקה ורשלנות), חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל”ט-1979. וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

בפסק הדין נטען, כי בכל 36 הבקשות שהוגשו תוארה מסכת עובדתית זהה, עולה שאלה משפטית זהה, ולמרות זאת הבקשות הוגשו בנפרד בבתי משפט שלום רבים ברחבי הארץ בתוך חודשים אחדים. לבקשת הרשויות הנתבעותציווה בית בית המשפט העליון לאחד את הדיון בכל הבקשות, וקבע כי הן תידונה בבית משפט השלום בנצרת שהורה על העברת הדיון לבית משפט מחוזי בנצרת לעניינים מנהליים. סכום התביעה האישית משתנה בין רשות מקומית אחת לאחרת, ונע בין 500 – 1500 שקלים לנכה. בהתאם לכך העמידו המבקשים את סכום הפיצוי עבור כלל חברי הקבוצה בין מיליון עד 2.5 מיליון שקלים. ככל שהיה נפסק גמול, הם התחייבו להעבירו כתרומה לקידום ענייני הנגישות.

בפסק הדין נקבע כי בקשות האישור לתובענות ייצוגיות שהוגשו יש לסלק על הסף מהסיבות הבאות:

התובעים לא פירטו באיזה עילה בחוק שוויון הזדמנויות עומדת להם עילת התביעה. בנוסף נקבע כי יש לדחות את בקשת התובענה בשל העדרו של תום לב כאשר התנהלותם של התובע אשר מייצג את חברי הקבוצה ועורך הדין נגועה בחוסר תום לב קיצוני כאשר נבחנת השאלה האם עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב, וכיצד ינוהל עניינם של חברי הקבוצה. במקרה זה, נטען בפסק הדין, כי קיים צבר של תקלות, כשלים,והתרשלות בניסוח הבקשות, אשר מוביל למסקנה, כי עניינם של חברי הקבוצה צפוי שלא להיות מיוצג ולהתנהל בדרך הולמת .עוד נטען, כי הכשלים בהגשתהתובענה הייצוגית הם בבחינת עשיית שימוש לרעה בכלי החשוב של תובענה ייצוגית, ועשויה לפגוע פגיעה קשה במוסד התובענה הייצוגית. בקשות אלה שהוגשו, בדרך שהוגשו, עשויות לפגוע בציבור הנכים שהתובעים מתיימרים לייצג את ענייניהם.

כאמור בקשות האישור הוגשו בשמונה בתי משפט שלום שונים ברחבי הארץ כאשר התובעים לא ציינו את דבר קיומם של תיקים זהים או דומים המתנהלים במקביל, ואף ציינו רשימה חסרה וחלקית של התובענות הייצוגיות שהוגשו,ועל פניו נראה כי עשו זאת ביודעין נטען. ולכן, הפיזור בהגשת הבקשות כשלעצמו מוביל למסקנה שדין הבקשות להידחות: “חיזור על פתחיהם של מספר בתי משפט בתקוה שבאחד מהם ייקלט הזרע בלא ליידע אחרים הוא אינדיקציה ממשית להעדרו של תום הלב”. כאמור התביעה נדחתה על הסף נגד 48 הרשויות שנתבעו ובהן עיריית קריית שמונה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn