סא"ל במיל' לבב וינברג מצוי בשירות מילואים משמעותי מתחילת המלחמה. גם בימים הכי מטווחים המשיך לעבד את אדמותיו במטולה, לנהל את מועדון ההוקי קרח של צעירי מטולה ובימים אלה, זמן קצר אחרי חזרת משפחתו למושבה, הוא מקיים גדוד הגנה בגליל תחת אוגדה ,96 גדוד טל. המושבה מטולה מוצאת את עצמה גבוה מאוד ברשימת היישובים הניזוקים ביותר בצפון במלחמת חרבות ברזל. רוב הבתים במושבה ספגו פגיעות משמעותיות, חלק נכבד מהם ברמה כזו שלא ניתן לשיקום, עוד כ30- מבני ציבור ספגו פגיעות קשות. מיקומה הגאוגרפי על קו הגבול אילץ את תושביה להתפנות מביתם בשלב מוקדם של המלחמה ולראות מרחוק את ביתם, את היישוב שהם כל כך מחוברים אליו, נהרסים כתוצאה מהירי המאסיבי של ארגון הטרור חיזבאללה. מאז נפסקה ההתכתשות הדו צדדית מול ארגון הטרור חיזבאללה חזרו בהדרגה כשליש מהתושבים לבתיהם. בין החוזרים גם משפחתו של סא"ל במיל', לבב וינברג )44(, נשוי לענת ואב לשלושה ילדים, שמצאו את עצמם בתקופת המלחמה נודדים בין בתי מלון ובתים בצפון ואחרי למעלה משנה וחצי של מגורים בראש פינה, שבו לביתם במטולה לפני כחודש וחצי.
קודם המדינה והבית
לבב ויינברג היה אדם עסוק מאוד גם לפני המלחמה. מלבד עבודה במשק החקלאי המצליח, עבודה מאומצת במטעים לצד שותפו, ליאור וינברג, שימש כיו"ר מועדון ההוקי קרח של צעירי מטולה – בו פעילים כמאה שחקנים ושחקניות בגילאים שונים. מתוקף היותו סא"ל במילואים הרבה לעשות ימי מילואים ברחבי הארץ. עוד ביום השבעה באוקטובר עלה על מדים והצטרף לחבריו בכיתת הכוננות במטולה, כך משלב וינברג בין שירות מילואים פעיל, ניהול עסק, ניהול מועדון הוקי קרח ולאחרונה מונה לתפקיד יו"ר אגודת החקלאי של מטולה. עד כמה שירות המילואים שמבצע לבב וינברג פעיל? בימי המלחמה הספיק להילחם לא רק על גבולות הארץ, אלא גם בעזה, סוריה ולבנון. בימים אלה, שוקד לבב וינברג על הקמת גדוד הגנה מרחבי, שיהווה כח חירום חמוש נוסף במקרי חירום ויש לו הרבה מה לשתף בראיון מיוחד שערכנו עמו.
איך אתה מצליח לשלב בין כל כך הרבה תפקידים שאתה מבצע לבין שירות מילואים משמעותי לבין חיי המשפחה?
"אין דבר העומד בפני הרצון. למזלי הרב, התברכתי בשותפים הטובים ביותר שיכולתי לבקש בחיי: בבית זו אשתי המופלאה – ענת, בעסק זה בן דודי הגיבור – ליאור, שבשלב מוקדם של המלחמה נפצע מפגיעת טיל נ"ט ברכבו ונמצא בהליך שיקום ארוך, תוך עשייה בשיקום המשק החקלאי. בצבא ובהוקי אני מוקף בהרבה אנשים טובים ומחויבים. לא אגיד לך, שזה קל ופשוט, אבל אני מצליח לתת מעצמי כמה שעות בכל יום לכל משימה. יש לי חברים שנהרגו למען המולדת, י’ חבר שנרצח בשבעה באוקטובר, טל חיימי ז"ל, שגופתו עדיין בעזה, איך אני יכול להרשות לעצמי להמשיך בחיים כאילו כלום לא קורה? הכל עניין של סדרי עדיפויות. הזנחתי דברים אחרים שהייתי עושה בזמן רגיל, אפילו טיפולים רפואים דחיתי. בסוף יש רק 24 שעות וצריך למקסם עשיה בהם".
לא הרבה חקלאים נשארו במטולה בתקופת המלחמה. אתה מהבודדים שכן. מה השאיר אותך?
"מטולה זה הבית. אני בהחלט יכול להבין חקלאים, שהעדיפו בתקופה הזו להשבית את השטחים החקלאים, ועם זאת כולנו כואבים עד היום את מותו של חברנו, עומר וינשטיין וארבעה מעובדיו. עומר מסר את נפשו, כדי שהמטע שלו ימשיך לחיות וכדי להעביר מסר של עוצמה ופטריוטיות. אני ברמה האישית לא פחדתי. אני אמנם לא אדם דתי, אבל אני מאמין שהכל כתוב מלמעלה – ואם היה צריך לקרות משהו, הוא היה קורה בסיטואציה אחרת. היה חשוב לי דווקא בתקופה הזו, שאדמת מטולה תישאר ירוקה, ותמשיך לייצר פרי – זה הניצחון שלנו".
איך תקופת הפינוי עברה על המשפחה שלך?
"תקופה לא פשוטה עברה על כל המפונים, אנחנו עברנו שישה מקומות, הילדים החליפו 4-5 מסגרות חינוכיות בתקופה של קצת יותר משנה, כשבחלק גדול מהזמן, אני לא איתם. אשתי היקרה, ענת, ראויה לכל המחמאות האפשריות. עצם העובדה שבתקופה כל כך קשה היא הצליחה לתחזק את הבית ולשמור על הקן המשפחתי לבדה, מעוררת הערצה. על הרבה מהבעיות והקשיים שהם עברו שמעתי בדיעבד. אלמלא ההכלה והנתינה של ענת, לא הייתי יכול לשלב במהלך המלחמה, עבודה במטולה ולהירתם כל כך לשירות המילואים, שהתחיל בשלושת החודשים הראשונים ביחידת היקל"ר ביישוב, בהמשך סופחתי לחטיבת אלכסנדרוני ובתחילת התמרון בלבנון הצטרפתי לאוגדה 91 בפיקוד צפון. בסוף ינואר 2024 עברנו להתגורר בראש פינה – מושבה מדהימה, שקיבלה אותנו בחיבוק ענק – מאנשי המועצה, המתנ"ס, אנשי מערכת החינוך, הורים של ילדים שלמדו עם ילדינו – בכל מקום חיבקו אותנו. בראש פינה התחלנו להרגיש בית. גילינו מערכת חינוך ברמה גבוהה יותר ממה שהכרנו, קשת עשירה של חוגים ואפשרויות לשעות הפנאי. ראש פינה נכנסה לליבנו לעד".
מה החזיר אתכם למטולה?
"זה בא במידה רבה מענת. אני נורא חששתי מחזרה. לצערי, הקהילה של מטולה התפרקה מכל מיני סיבות – בתי מלון שלא הותאמו לתושבים, פעילות בלתי פורמלית לא מספיקה, מענה לא מספק במלונות לצרכי התושבים. עם זאת, בסופו של דבר מטולה בנשמתי. חלק נכבד מהתושבים לא חזרו ומרגישים בחסרונם. יש מעט מאוד ילדים במושבה, מסיבה זו ביקשנו מהמועצה ונעננו, לשלב את ילדי המושבה בבית הספר עלי גבעה בכפר גלעדי. מטולה הולכת לכיוון טוב, יש השקעה בתשתיות ואני בטוח שמטולה תצמח ותגדל בהמשך. המושבה כרגע בתחילת תהליך והמקום מזכיר אתר בניה, אבל מטולה תהיה חזקה כמו בעבר ואפילו יותר. המושבה ספגה מכה קשה, אבל אל לנו לשכוח, שיישובי העוטף חטפו מכה הרבה יותר קשה ולמרות הכל, גם שם משקמים ובונים את היישובים והקהילות מחדש. אם שם זה קורה, אין תירוץ מוצדק שאצלנו בצפון זה לא יקרה".
תושבי הגליל העליון והמבקרים יכולים לחוש ביטחון כעת?
"בהחלט. צה"ל הנחית מכות קשות על החיזבאללה ועשה פעולות חשובות בסוריה ונשאר כל הזמן עם האצבע על הדופק. אחד הלקחים שהופקו, שלא היה מספיק כח לוחם בהפעלה מהירה ולכן נדרש עוד כח משמעותי. בימים אלה אני לוקח חלק בהקמת גדוד מרחבי במרכז הגליל, אשר לרשותו כל המכלול של גדוד חי"ר. במטרה ליצור יחידות התערבות מהירה במצבי חירום. אנו קוראים לחיילי מילואים, שסיימו את תפקידיהם ביחידות, בעלי רובאי 0.5 ומעלה, שגרים מאזור הכנרת ועד מטולה, להצטרף אלינו. אנחנו מקבלים את הכל מהצבא, כולל ברמת הנשק והאפודים וכל האמצעים המיוחדים שגדוד צריך. המטרה – לשמור על הבית".
בוא נעבור להוקי קרח. למרות הפינוי ממטולה, הפיזור הגדול של שחקני ושחקניות הקבוצות, הצלחתם לשמור על הגחלת. איך קרה הפלא הזה?
"אני לא קוסם, כפי שציינתי בפתיח, אני עובד עם צוות נפלא של אנשים. אנחנו בסך הכל קוצרים את הפירות שנטענו בעבר. לשמחתי, על אף העובדה שבשנה הראשונה הקבוצות לא התאמנו כלל, ועל אף העובדה שבשנה האחרונה חזרנו להתאמן רק בהוקי רולר, הקבוצות שלנו המשיכו לייצג את המועדון בכבוד, קבוצת הנוער זכתה בשנה שעברה באליפות המדינה וקבוצת הבוגרים במקום השני. התייצבנו למשחקים בסגלים חסרים עם כל הקבוצות, בקבוצות הבוגרים והמאסטרס שחקנים הגיעו ישירות מהמילואים, למרות הכל, אנחנו כאן ומחכים לחזרתו של מרכז קנדה לפעילות, כדי שנוכל להתאמן ולארח משחקים".
צילום אלבום פרטי
לאחרונה מונית ליו"ר אגודת החקלאי של מטולה. מה האתגרים העומדים בפניך?
"אגודת החקלאי ותיקה מאוד, יישבה את המשפחות במטולה עם הסוכנות היהודית ורמ"י, הייתה אמונה על ההקמה של ההרחבות החקלאיות של מטולה. ההנהלה בחרה אותי לתפקיד היו"ר לשנתיים הקרובות, בהם אני עושה רוטציה עם החבר, משה בז. כיום יש במטולה 120 נחלות חקלאיות. מטרתי העיקרתי היא סיום הגדלת תקן הנחלה של האגודה מ30- דונם ל45- דונם ורישום הזכויות של כל נחלה ברמ"י. אנחנו ממש בישורת האחרונה לפני הסגירה".
איך לדעתך ניתן למגר את תופעת הטרור החקלאי?
"היום יותר מתמיד המדינה מוכרחה לתת משאבים לחקלאים ולמשטרה. המדינה צריכה לבטח את ענף החקלאות, ליצור פלטפורמת ביטוח בחסות המדינה – שתיתן מענה מיידי לחקלאים. כשהמדינה תשתתף עם החקלאי בנזקים,הכל ייראה אחרת. אני בקשר טוב עם אנשי ארגון "עד כאן" בראשות יריב בן עמי – חבר ואיש יקר, אדם ציוני, איש אדמה ואמת, כשצריך עזרה אני חלק מזה. הם עושים עבודה מבורכת. הלוואי והזעקה תגיע לאוזניים קשובות. חשוב לתת משאבים למשטרה, רשת ביטחון לנפגעים. אחרת זה לא יסתיים".
