שלמה דוקטורמן, לוחם אש בתחנת גליל-גולן: “אנשים חיבקו אותנו עם דמעות בעיניים, הם באמת לא האמינו שהבית שלהם נותר בעינו”

סיכום מבצע “באש ובמים”: בתום הערכת מצב שהתקיימה ביום שני בערב, הודיע מ”מ נציב הכבאות וההצלה, טפסר בכיר שמעון בן נר, על חזרה לשגרה ועבודה במתכונת רגילה. המבצע הוכרז עם פרוץ גל השריפות ברחבי הארץ.  מנתוני נציבות כבאות והצלה עולה כי מיום 18/11 ועד ל-26/11 טיפלו לוחמי האש ב- 1,773 שריפות בשטחים פתוחים, מתוכן 39 שריפות גדולות עם יותר מ-10 צוותי כיבוי. בלפחות 25 אירועים נחקר חשד להצתה. מדי יום פעלו במשמרת כ- 900 לוחמי אש. ביום חמישי שעבר, עם קבלת הדיווחים על השריפות בחיפה, הוכרז גיוס כללי ומספר הלוחמים בשטח ובתחנות הגיע ל- 1,616. בנוסף גויסו 450 כבאים במילואים מפקע״ר. בשיא האירועים פעלו בכל הארץ 375 רכבי כיבוי.

תחנת גליל- גולן נרתמה לסיוע

במבצע “באש ובמים”, המחוז הצפוני של שירותי הכבאות וההצלה נרתם לסיוע המחוזות השכנים. גם צוותי הכיבוי של התחנה האיזורית “גליל גולן” יצאו לשטח ועסקו בכיבוי השריפות. שלמה דוקטורמן, היה אחד מהם: “יצאנו לאיזורי השריפות בכמה מוקדים: בחרשים, יישובי הר חלוץ באיזורי עין השופט, תמרה. לא היינו באיזור חיפה בו היה קושי לכבות את השריפות בגלל כוחות שאינם תלויים בשירותי הכבאות. ההרגשה הייתה חוסר אונים. אבל הצוותים של ‘גליל גולן’ שסייעו באיזור יישובי הר חלוץ ממש הצילו בתים של אנשים. גם כשאתה מגיע למצב של חוסר אונים, כלוחם אש אתה לעולם לא מתייאש, אתה הולך על זה בכל הכוח. היו כשלונות במבצע הזה והיו גם הרבה מעשי גבורה והצלחות. פשוט על הכשלונות שומעים יותר”.

איך אנשים קיבלו אתכם בשטח?

“אנשים חיבקו אותנו עם דמעות בעיניים. הם באמת לא האמינו שהבית שלהם, שעלה בלהבות, נותר בעינו. אנשים במבצע הזה באמת חיבקו אותנו, הודו לנו, כיבדו אותנו באוכל ושתייה, בכו איתנו. בכל מקום בארץ אנשים צעקו לנו ‘כל הכבוד’. זו הייתה מעין גאווה לאומית. פתאום אתה מרגיש שאתה מקבל הכרה”.

שלמה דוקטורמן משרת כלוחם אש כבר 28 שנים. “רציתי להיות כבאי מתוך הרצון לתרום ולעזור. בשנות השמונים, כשהצטרפתי לשירותי הכבאות, הייתה תדמית מאוד שלילית לתחום”, אומר דוקטורמן, “אני הרגשתי שזו סוג של שליחות, למרות שהמון אנשים חשבו שכבאים לא עושים כלום. אבל גם אז היו שריפות קשות וטיפלנו בהן עם הרבה פחות ציוד והרבה פחות אנשים. עם הזמן המודעות גדלה והביאה את ענף הכבאות למקום הנכון.”

מהו יום שגרתי עבורכם?

“ביום-יום אנחנו נמצאים בתחנה, דרוכים ומוכנים לכל צפצוף של פעמון. אנחנו מטפלים ברכבים ובתחנה, וברגע הכל יכול להתהפך. שריפות קוצים, למשל, נחשבות לשריפות קלות ולכן לא שומעים עליהן במדיה. אבל גם שריפות קוצים מאיימות על יישובים שבקרבתן, על בתים של אנשים או על מטעים. שריפת קוצים יכולה גם לפגוע בפרנסה של מגדלי הבקר וזה לא פחות חשוב.”

מה לא יודעים על שירותי הכבאות?

“אנשים חושבים שאנחנו מטפלים רק בשריפות, אבל זה לא נכון. יש הרבה שריפות כל הזמן, פשוט לא שומעים עליהן, אבל אנחנו עושים הכל- מתאונות דרכים ועד לחלץ מישהו שנתקע במעלית, אם נשפך שמן על הכביש – אנחנו מנקים אותו ואם נתקע חתול על עץ – אנחנו מורידים אותו. האזרחים לא מודעים לכך. בשגרה היומיומית העבודה שלנו לא מוזכרת. אבל רק מי שחלילה עבר את זה באופן אישי יוכל להעיד. כשאתה מחלץ מישהו שנפצע בתאונת דרכים מתוך ערימת פח מעוכה, אתה מקבל את הוקרת התודה. כל מה שקרה בשבוע האחרון קורה כל הזמן, לצערי. לא בכמות כזו, אבל קורה. שריפות יש תמיד ואנחנו מכבים אותן”.

ובכל זאת, 28 שנים בכבאות, אתה לא מרגיש שחיקה?

“ממש לא. יש בעבודה הזאת התמכרות לאדרנלין. אתה לא יושב במשרד מול המחשב. כל יום מחכה לך משהו אחר וחדש. ברגע שאתה שומע את הפעמון, הדם שלך בוער, וזו מחלה שקיימת אצל כל הכבאים. ברור שיש בזה סיכון, היו פעמים שחשבתי שאני ממש בר מזל ששרדתי. אנחנו שומרים על בטיחות וזהירות בעבודה ובכל זאת קיים סיכון. אבל הסיפוק הוא אדיר. ברגע שאתה עוזר למישהו, אתה לא צריך לשמוע ממנו כלום, מספיק המבט ואתה מרגיש את התודה בעיניים שלו. זה יותר מספק מהכל.”

“שלובי זרועות נלחמנו מחוז לצד מחוז“

טפסר בכיר אמיר לוי, מפקד מחוז צפון, הביע הערכתו ללוחמי האש במכתב תודה: “ראיתי אתכם נלחמים על בתים כאילו זה היה ביתכם, ראיתי אתכם מגנים על נופיה של הארץ הזאת באותה נחישות והקרבה. שמעתי את קולכם בוקע מרשתות הקשר- פקודות וצעקות, בקשות ומחוות מלווים באורה של האש ובעמוד העשן שהעיד על גודלה. וליבי נתמלא גאווה”

“שלובי זרועות נלחמנו מחוז לצד מחוז, תחנה לצד תחנה, לוחמים מירדן והרשות הפלסטינית כשמעליכם מסוקים ממצרים ומטוסים משאר חלקי העולם. חדורי מוטיבציה ואמונה לא ניתן לאש לנצח, רק שאיש לא יפגע. וכאן המקום להזכיר את המעטפת שתמכה ואפשרה לבצע כל משימה לאורה של המטרה…הייתה זאת שעתכם היפה, העדות לכך היא שאזרחי ישראל מחבקים אתכם, מרעיפים שבחים ומגלים הערכה.”