מאת אריק מלאכי.

מעטים יודעים כי שיר הנושא של האלבום המופלא של טינה טרנר”Private Dancer” הוא למעשה שיר גנוז שנכתב והולחן על ידי מארק נופלר סולן “הדייר סטרייטס” ונועד לאלבום הרביעי של הלהקה אך נגנז.

תחילתה של העלילה בראשית שנות ה-80, עת סיימו הדייר סטרייטס להקליט שיר חדש. נופלר חש שלא בנוח עם מילות השיר שלא מתאימות לזמר, אלה יותר לזמרת. ולאחר מחשבה נוספת הוחלט על מחיקת השיר מהאלבום.

סקוט רוג’ר שהיה אז המנהל של טרנר, ואד ביקנל המנהל של נופלר היו חברים למקצוע. רוג’ר הציע להקליט את טרנר על המנגינה שהוקלטה כבר, אך מגבלות זכויות יוצרים והתנגדות של חברת התקליטים מנעו מטינה טרנר להשתמש במנגינה המקורית שהלהקה הקליטה.

כשנתיים אחר כך, המנגינה הוקלטה מחדש בחברת התקליטים של טרנר “קפיטול רקורד” באנגליה, כשרוב ההרכב של הדייר סטרייטס הושכר לטובת ההקלטה החדשה, מהלך שהיה מחייב כדי לשמור על אופיו הדייר סטרייטי של השיר בשילוב הקול המיוחד של טרנר. ג’ף בק החליף את מארק נופלר על הגיטרה. למרות שלדעת רבים, תרם בק מאוד לשיר עם סגנון הנגינה הייחודי שלו, נופלר צוטט כמי שאמר על הביצוע ספק בהלצה ספק ברצינות: “הם הביאו את ג’ף בק לנגן את סולו הגיטרה השני הכי מכוער בעולם”.

שיתופי הפעולה הרבים בתקליט הם ששידרגו את טינה טרנר מעוד זמרת טובה לסופר סטארית, אחרי שנים הצלחה מסחרית חלשה. השילוב המוזיקלי בשיר הוכיח את עצמו והאלבום בכללותו זכה להצלחה אדירה ובכך ביסס למעשה את מעמדה של טרנר כאחת מהזמרות הידועות והמצליחות ביותר בעולם. למרות שלא יצא כסינגל לקידום האלבום, שיר הנושא הפך לאחד השירים המזוהים והידועים של טינה טרנר, ותרם תרומה רבה להעלאת השיח והמודעות נגד ניצול נשים