נדמה שסנ"צ אריק ברקוביץ', מפקד תחנת קריית שמונה הוא האיש הנכון למשימה המורכבת ביותר שיש להחזרת הסדר והמשילות בקרית שמונה. במשך שנה וחצי התמודד עם אחד האתגרים המשמעותיים ביותר שידעה משטרת ישראל מאז הקמתה – שמירת החוק בעיר נטושה ומופגזת והתמודדות עם תושבים שחוזרים עם תופעות שיובאו מכל רחבי הארץ: השבת הסדר לעיר לאחר הפינוי בעקבות מלחמת חרבות ברזל. בעוד הריאיון עימו מתקיים, הוא עסוק בהתמודדות עם אירוע אלימות נגד צוות רפואי באחת מקופות החולים בעיר – תקרית שלא יוצאת דופן במציאות הביטחונית והחברתית המורכבת שאחרי הפינוי. ברקוביץ', תושב רמת הגולן, נשוי ואב לחמישה, משרת במשטרה כשלושים שנה, ובעברו שימש איש מודיעין. עם פרוץ המלחמה באוקטובר 2023, ולאחר ניסיון בתחנת נצרת, נקרא לשמש כמפקד תחנת קריית שמונה. הוא הגיע לעיר בתחילת מרץ 2024 עם מטרה ברורה: לבנות מחדש תחנת משטרה מתפקדת בעורף המלחמה: "נכנסתי לתוך מציאות מוזרה," הוא מספר, "תחנה שאחראית על כ-3000 תושבים בלבד, רוב השוטרים חזרו משירות מילואים והגיעו לתחנה בין סבבי שהייה בבית”. אחד הצעדים הראשונים שיזם היה ירידה לדרום הארץ, ללמוד מהתחנות שנפגעו קשות. "ביקרתי בשדרות, אופקים ואצל מפקד פסטיבל נובה כדי להבין מה עבד ומה לא עבד. כשחזרתי, אמרתי למח"ט החטמר – אני לא ממשיך את מה שהיה. בונים כאן תכנית עבודה אחרת, בלי מידור, עם שיתוף של כל גופי החירום”. כתוצאה מכך, גובשה שותפות מבצעית עם הצבא, מד"א, כיבוי אש וכיתות כוננות. דוגמה לכך הייתה הופעה שהתקיימה לאחרונה בעיר, בה שיתפו פעולה כל הגורמים כדי להבטיח אבטחה מלאה.תחום כוח האדם היווה אתגר מרכזי. בתחילה היו בתחנה 66 תקנים בלבד. היום, בזכות מאמציו של ברקוביץ', התחנה עומדת על 76 תקנים – אך גם זה לא מספיק. "השטח שלנו עצום, ולכן אנחנו מסתמכים על שיתופי פעולה עם השיטור העירוני, הפקחים והרשויות המקומיות. לדוגמה, פרויקט האכיפה בנחלים עוזר לנו להשיב את התיירות באופן בטוח”.
בנוסף לגיוס כוח אדם, ובעקבות ההבנה שתחנת משטרה שנמצאת בקו העימות צריכה להיות ערוכה גם להגנה דאג ברקוביץ' לרכישת ציוד מתקדם ואימונים לשוטרים. נרכשו כלי רכב ממוגנים, ציוד טקטי, נשקים ארוכים ומתקדמים, וגם הוקצו תקציבים להכשרות ומטווחים. "בעיתות חירום, השוטרים שלי צריכים להיות מסוגלים להגיב כמו יחידת לוחמה". בתוך כל אלה, המשטרה הפכה גם לכתובת אזרחית מרכזית עבור התושבים שנותרו בעיר. "שוטרים הביאו תרופות, הסיעו חולים, בדקו שהמבוגרים בסדר. היינו הפנים של המדינה. לא היו נציגים אחרים של משרדי ממשלה, ואלינו התושבים פנו”. ברקוביץ' מדגיש גם את ההצלחה במאבק בפשיעה בעת הפינוי. "היו 12 ניסיונות פריצה – כולם סוכלו. חלק מהפורצים התחפשו לחיילי מילואים או פועלי ניקיון, אבל הפעולות שלנו הצליחו להרתיע. כל עבריין שנתפס, עשינו לו שיימינג ופרסמנו את פרטיו”.
ברקוביץ' בזירת נפילה בתקופת המלחמה
עם שובם של התושבים, נחשפים קשיים חדשים. מקרי אלימות במשפחה, דקירות, שימוש באלכוהול וסמים, שוטטות נוער והתפרעויות הפכו שכיחים יותר. תופעות חדשות, כמו קורקינטים חשמליים – שטרם קיימת עבורם תשתית בעיר – החלו לסכן את הציבור. ברקוביץ' מזהיר גם מפני מגמת שתיקה בציבור: "אנשים מפחדים לדווח, כמו שקורה בכפרים ערביים. אם לא נפתח את הפה, לא נוכל לעצור פגיעה בילדים או במשפחה”. גם חיי השכנות נפגעו. מסיבות קריוקי לתוך הלילה, חוסר התחשבות בשכנים, וסירוב לשתף פעולה עם המשטרה יוצרים מציאות בעייתית. "אנשים מתלוננים בשקט, אבל לא מתקשרים למוקד 100. חשוב להבין – אפשר לדווח גם באופן אנונימי”.
המצוקות החברתיות ניכרות גם ביחסים הבין-שכונתיים בעיר. ברקוביץ' מצביע על מגמה שבה אנשים שאיבדו את מקור פרנסתם נאלצים להתמודד עם תסכול, דיכאון ותחושת חוסר אונים – תחושות שלעיתים מתפרצות בהתנהגות אנטי-חברתית. "יש אנשים שחזרו בלי עבודה, אחרים שהעסק שלהם קרס. הם מרגישים שהכריחו אותם לחזור. אנחנו רואים את ההשלכות על ההתנהגות בבית, עם הילדים, עם השכנים”. ברקוביץ' מציין כי אחת הסכנות הגדולות ביותר היא ניתוק של בני נוער ממסגרות חינוכיות. "נער או נערה שלא חוזרים לבית הספר לאחר המלחמה – זה קרקע פורייה לבעיות עתידיות. אנחנו חייבים לאתר כל מקרה של ניתוק ממסגרת ולהפעיל את כל המערכות כדי להחזיר אותם למסלול”.
במקביל לאכיפה, מושם דגש על מניעה והסברה. פרויקט פארק הזהב הוא דוגמה לכך: בכל לילה, ניידת עם ארבעה שוטרים מלווה פעילות חינוכית לנוער, לצד נוכחות של הרווחה, עמותות וצה"ל: "המטרה שלנו היא לא לעצור, אלא להכווין – לאפשר לנוער מפלט חיובי, מקום בטוח”. הפעילות החינוכית אינה מסתכמת בנוכחות בלבד. ברקוביץ' מספר על שיתוף פעולה עם עמותות הפועלות בעיר ועל ניסיון להטמיע ערכים של אחריות אישית, משמעת וכבוד הדדי בקרב הדור הצעיר. "לא כל פתרון הוא באכיפה. לפעמים שיחה אחת עם נער עושה את כל ההבדל”. בהקשר החינוכי, ברקוביץ' שותף לפרויקטים עם בני נוער בעלי רקע מורכב. הוא מספר בהתרגשות על פרויקט בעבר שבו חיבר נערות בסיכון למשטרה – מתוך מטרה לשנות תפיסה. "בנות שראו בשוטר אויב, הפכו לחברות. שלוש מהן התגייסו לשח"ם, אחת לצה"ל. זה כוחו של חיבור אנושי אמיתי”.
גישתו הייחודית של סנ”צ ברקוביץ’ הכוללת מיומנויות שיטור איכותיות והבנה בתופעות חברתיות הינם כלי משמעותי ועיקרי בעיצוב האזור וחזרה למסלול של חיים תקינים. בעיר שבה תושבים נאבקים לשוב לשגרה, עסקים קמים לאט, ונוער מבולבל מחפש כיוון – תחנת המשטרה בניהולו של סנ״צ אריק ברקוביץ׳ ממלאת תפקיד כפול: שומרת על הסדר, אבל גם על הרוח. זהו מודל של משטרה שמבינה שהשיקום האמיתי מתחיל בהקשבה, בנוכחות, וביצירת אמון. לא עוד זרוע של אכיפה בלבד, אלא עמוד תווך קהילתי שמחזיק את מה שהמדינה לעיתים שוכחת – את הלב של הפריפריה. קריית שמונה אולי נפגעה, אך עם מנהיגות כמו של ברקוביץ', יש לה סיכוי לא רק להתאושש – אלא גם לצמוח מחדש, חזקה, מאוחדת ומוגנת.
