אורי שמיר, כתבנו, בטור הצדעה ופרידה לזכרו של עופר (פושקו) מושקוביץ, שנהרג מאש צה"ל לפני שלושים ימים במשגב עם
שלושים יום, אבל מי סופר? אני סופר. שלושים יום חלפו, מאז שקיבלתי במקלט שמתחת לביתי בחולון את האימות לחשש הרב שקינן בתוכי, כשקיבלתי הודעה מדוברות כבאות והצלה צפון על עבודות מאומצות לחילוץ שני אנשים מרכב, שנפגע מירי בקיבוץ משגב עם. פושקו, שתמיד הייתי מתעדכן באמצעותו מה קורה במשגב עם, לא ענה לווטסאפ, הרגשתי שמשהו רע הולך לקרות, ואז מקור אמין בישר את בשורת האיוב הזו, שתפסה כל כך הרבה אנשים חסרי אונים ובהלם.
במשך החודש האחרון הזכרתי את פושקו האהוב והיקר בהרבה פוסטים בחשבון הפייסבוק שלי, לא בררתי מילים בכל מה שקשור לכעס שלי על התנהלות הצבא, סיפרתי גם על מי היה פושקו עבורנו במערכת גליל עולה – שתחזור בשבועות הקרובים לפעילות, סיפרתי על הקשר בינינו. מי שקראו – קראו. לא היו בי את היכולות לכתוב מעל במה זו את הטור שפושקו ראוי לו. בכל פעם שניסיתי לעשות את זה, משהו עצר בעדי, הרגשתי שאני לא מוצא את המילים. היום הגיע הרגע הזה.
נתינה, הומור ואהבת חינם
כשהצטרפתי לאתר גליל עולה בספטמבר 2010 זמן קצר לאחר מכן, התוודעתי לאיש גדול תרתי משמע עם קול גבוה, פושקו. ינאי שחם, הבעלים דאז של אתר גליל עולה, אותו ייסד יחד עם גל בר זיו, הכיר בינינו ואטיל עליי משימה: לעשות ראיון עם אדם מיוחד ממשגב עם, חקלאי פיקח, אמן צילום, שמגיש ברדיו המקומי תוכנית על חקלאות ומצלם עבורנו תמונות סטילס ממשחקי קבוצת הכדורגל של עירוני קרית שמונה וקבוצות הכדורסל של הפועל גליל עליון. הרמתי טלפון לפושקו, הצגתי את עצמי ואת הסיבה שבגינה התקשרתי, כבר במשפט השני או השלישי אפשר היה להבחין שמדובר באדם שנון, מלא בהומור ואנרגיות טובות. השיחה קלחה, הראיון עלה לאתר (לצערי, לא נשמר בארכיון).
כשנכנסתי יותר לעובי הקורה נוצר קשר ישיר בין לבין פושקו, שהיה מעדכן אותי מעת לעת באיזה משחקים הוא יהיה, לאחר משחקים יוצר עמי קשר ושולח תמונות. עם הזמן פגשתי בו במגרשים ובערבי צוות של גליל עולה ולעיתים באקראי במסעדות ובתי קפה בגליל. מעת לעת, גם התכתבויות בווטסאפ, על הפועל חיפה אהובתו – התכתבויות לעיתים עם עקיצות מצידי ולעיתים עם ברכות על הניצחון בדרבי. בכל סיטואציה פושקו תמיד היה יודע להגיב בצורה שתשאיר חיוך בצד השני ותגרום לעיתים לצחוק. לא רק איתי, עם כולם. לאורך השנים, בתפקידי הנוסף ככתב אתר האינטרנט vole – אתר ליגות הילדים והנוער של הכדורגל הישראלי, נהגתי לשתף את פושקו בתכנים שמחים הנוגעים לקבוצות של הפועל חיפה. בסופ"ש שעבר, פרסמתי כתבה על אחד משחקני העתיד של הפועל חיפה, עידן דדיה, הייתה זו הפעם הראשונה, שבה לא יכולתי להפתיע את פושקו עם כתבה מהנה לקריאה לכל אוהד.
פושקו היה שם בשבילנו באהבת חינם, מסירות מלאה ועם הרבה תשוקה לעשות טוב לכולם. הוא תיעד את הרגעים הכי גדולים של הספורט בגליל העליון והודות לו, זכינו לשתף אותם עם הרבים. הוא היה שם, כשעירוני קרית שמונה זכתה באליפות היסטורית, כשהפועל גליל עליון נשים והפועל גליל עליון גברים עלו לליגת העל, כשעירוני קרית שמונה חזרה לארח משחקים בתקופת הקורונה, כשהפועל גליל עליון חזרה לכפר בלום בשנה שעברה אחרי תקופה ארוכה בגלות. האיש הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון במגרשים. כמה חבל, שההיפך הוא הנכון במקרה הטראגי שפקד אותו בחודש שעבר.
פטריוט אמיץ – בארץ ובחו"ל
פושקו היה פריק של צילום ספורט ונופים. לאורך השנים נסע למספר מונדיאלים, האחרון שבהם בקטאר בשנת 2022. בראיון שערכתי עמו לקראת המונדיאל באתר "על הצפון", שכבר ירד מהרשת, על חששות מסוימים לנסיעה למדינה ערבית, שאינה ביחסים דיפלומטים עם מדינת ישראל, פושקו הגיב, שהוא לא חושש, הוא לא נוסע להתגרות באיש וכדורגל זו שפה בינלאומית. פושקו חזר עם הרבה חוויות משם, שיתף אותי בתמונות שלא רבים ראו מהמשחקים בהם נכח.
לאורך השנים, לא אחת שאלתי את פושקו, איך הוא לא מפחד לגור על קו הגבול, ותגובתו הייתה: שהצד השני ייפחד. גם בימי הפינוי של קהילת משגב עם למלון בטבריה, פושקו עשה בתדירות גבוהה את הדרך הארוכה והמאוימת מטבריה למשגב עם וחזרה, כדי לחוש מקרוב ולפקח על העבודה במטע האבוקדו של הקיבוץ. גם אז הוא לא פחד. הוא כל כך היה מסור לעבודה שלו, כל כך אהב את הצפון, כל כך היה גאה בחקלאות הישראלית, שגם האש של החיזבאללה לא הייתה סיבה טובה לסגת.
לצערנו, הגורל לא שפר על פושקו תחנת אנרגיה אנושית באצבע הגליל ובכל מקום שבו היה, שהלך מאיתנו 61, שהותיר אחריו אישה, שלוש בנות ושני נכדים. יהי זכרו ברוך.
