הצבעה על תקציב המדינה היא אחד הרגעים החשובים והמרגשים כנבחר ציבור. זו הפינאלה לאחר עבודה מאומצת ואינטנסיבית של תקופה ארוכה, אך גם בה יש רגעים של הומור ורוח שטות עד שמגיעים לרגע האמיתי – הצבעה על התקציב עצמו. במיוחד בשבילכם – קצת מאחורי הקלעים

 

חזרתי. למפרגנים מבינכם לא הייתי בחופשה, הייתי מאוד רוצה אבל לא יצא. הייתי בשבוע אישור התקציב שיש בו הכל חוץ מחופש. שבוע שמתחיל ביום ראשון בבוקר באישור התקציב בוועדות עד לשעות הקטנות של הלילה או הבוקר שלמחרת, ומסתיים ביום חמישי לפנות בוקר, בהצבעת שיא של 11 שעות רצופות. האמת, באתי גיבורה גדולה להצבעה, קטן עלי אחרי ימים ולילות שלמים במליאה אבל פתאום קלטתי, אחרי שתיים שלוש הצבעות (מתוך מאות הצבעות שמצפות לי) שאני לא אוכל לאכול לפחות עשר שעות רצופות.

 

ואז, רק מהמחשבה, תקף אותי רעב נוראי. עשר שעות בלי אוכל. זה מה שהפריע לי. לא העובדה שנשב כל הזמן הזה באותו כסא בלי יכולת לקום לרגע, שהאצבע תנמק לי, אלא שלא נוכל לאכול. הזכרתי לעצמי קצת את התלמידים שלי בשיעורים ופתאום לגמרי הזדהיתי. העלאת הנושא בפני חבריי לשולחן עוררה גם בקרבם את החשק לנשנש משהו והנה יש מה שמעסיק אותנו בשעות של הצבעות על הסתייגויות משמימות ולא ענייניות של האופוזיציה רק לשם משיכת זמן ההצבעה. חלק מחוקי המשחק שכנראה לעולם לא אבין- בזבוז זמן רק בשביל למשוך זמן ולהתיש – “אלה הכלים הדמוקרטים שעומדים לרשותנו” אומרים לי באופוזיציה. בסדר , נשלים עם זה, אבל מה עם איזו הפסקה לאכול? ההצבעה התחילה בשלוש ועכשיו כבר שמונה בערב. מסתבר שהוותיקים כבר מכירים את העניין ונערכו מבעוד מועד.

 

בזה אחר זה נחשפו סליקים של מזון במליאה. אצבעות שוקולד שהתחילו לעבור מיד ליד, סוכריות על מקל שלא הבנתי מה מקומן שם, עוגיות ועוד מיני ממתקים. ואני, מה בסך הכל רוצה? לאכול אוכל אמיתי? אבל אסור לאכול במליאה, ובצדק.  אך אחרי חמש שעות של עיסוק בנושא המשפט “להיות חכם ולא צודק” קיבל משנה תוקף. ואז החלטתי: בהצבעה השמית הבאה אני רצה להביא את התיק שלי. גם לי יש סליקים של אגוזים ותמרים. מאגר שיספיק לכל השותפים. הצבעה שמית היא הצבעה בה מקריאים את השם של כל אחד ואחת והם צריכים לענות בעד או נגד. המטרה של הצבעה זו גם היא למשוך את הזמן, כי אם אפשר להתיש עוד קצת אז למה לא בעצם. והנה זה בא, האופוזיציה ביקשה הצבעה שמית. אני באות ש’ (שאשא ביטון, זה לפי שם משפחה) אז יש לי עשר דקות לרוץ ללשכה ולחזור.

 

במבט מתחנן אמרתי ליו”ר הקואליציה שזה מקרה חרום וחמש דקות אני חוזרת למקומי. הוא הסכים ומצאתי את עצמי מדלגת במהירות במדרגות ללשכה. אחד הכתבים שהיה בחוץ שאל: שאשא איך נתנו לך לצאת ולמה את רצה? חייכתי והמשכתי בדרכי כי אין זמן. כשעליתי בריצה עם התיק והסתכלתי עליו במבט של החתול גארפילד הוא הבין והתחיל לצחוק. אנשי המשמר שראו אותי מגיעה פתאום עם התיק אמרו: “מעניין למה התיק באמצע הצבעות” וחייכו. הם ידעו למה התיק אבל כולנו שמרנו על קשר שתיקה. הגעתי עם השלל למקומי ואף הספקתי להצביע. לזכותי יאמר שנהגתי בנימוס ולא עשיתי בלאגן, אכלתי בלי שירגישו וחלקתי עם חברותיי, גם בלי שירגישו. מודה, אלו היו האגוזים והתמרים הכי טעימים שאכלתי. על זה נאמר מים גנובים ימתקו.

 

טוב, תסכימו איתי שמשהו היה צריך להעביר את כל החלק המיותר של ההצבעה על ההסתייגויות שרובן המוחלט היה פשוט בזבוז כדי שנגיע לחלק החשוב על הצבעת התקציב עצמה רגועים ושבעים. וכך היה, שתיים בלילה, הגענו להצבעה על התקציב עצמו. סוף סוף הדבר האמיתי. שמחה וטובת לב הצבעתי על תקציב חברתי עם רפורמות שמטיבות עם האזרחים, ובו גם שני נושאים חשובים שקידמתי- הנושא הראשון הוא התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים אותה קידמתי בוועדה לזכויות הילד במשך שנה וחצי. פעם ראשונה שבתקציב מדינת ישראל יש סעיף מוגדר של שמירה על בטיחות ילדינו.  הנושא השני הוא, איך לא, תכנית הצפון והגליל, תכנית שהוצגה בשעה טובה ביום שני במעלות. בזמן שכל עם ישראל חגג את הנס הקולקטיבי של כולנו אנו בגליל חגגנו את הנס האזורי שלנו- תכנית מקיפה ומשמעותית ובה חלקים שהתעקשתי על קיומם אשר נוגעים ישירות אלינו לגליל. שיהיה בשעה טובה ומוצלחת ועכשיו קדימה למשימת היישום.

 

 

מאחלת לכולנו שנמצא תמיד את האור, את הטוב ונזכה לחייך בכל דבר שנעשה.

 

 

בברכת שבת שלום וחג אורים שמח, שלכם, יפעת